כשמערכת קורסת, אדם מתעלם מאיתנו או החלטה נראית מכוונת נגדנו, קל להניח שמישהו פועל בזדון. "התער של הנלון" מציע להתחיל דווקא באפשרות פשוטה יותר
איל לוינטר | 9 בספטמבר 2026 | פסיכולוגיה | 6 דק׳
לא כל תקלה היא מזימה: התער של הנלון
ב-1980 ראה אור ספרו של ארתור בלוך, שעסק ב"חוק מרפי" וסייע להפוך אותו לתופעה פופולרית. בין דפיו הופיע משפט קצר תחת הכותרת "התער של הֵנְלוֹן": "לעולם אל תייחס לזדון דבר שאפשר להסביר במידה מספקת באמצעות טיפשות".
המשפט יוחס לרוברט ג'יי הנלון, אדם שכמעט דבר אינו ידוע עליו, אבל שמו נותר מזוהה עם העיקרון. הנלון הציע רעיון פשוט: כשמשהו משתבש, הנטייה הראשונית שלנו היא לחפש מאחוריו כוונה. "הוא עשה לי את זה בכוונה", "הם מנסים להכשיל אותי", "הממשלה מסתירה משהו". התער של הנלון מציע לעצור רגע לפני שקופצים למסקנה הזו ולבדוק תחילה אפשרות משעממת יותר – שמישהו פשוט טעה.
במובן הזה, הנלון לא המציא רעיון חדש לגמרי. יותר ממאתיים שנה קודם לכן, ב-1774, כתב גתה ב"ייסורי ורתר הצעיר" ש"אי-הבנות והזנחה גורמות בעולם צרות רבות יותר אפילו מרשעות ומזדון".
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
איור אילוסטרציה: מגזין אפוק