למרות הקשרים החזקים של טורקיה עם רוסיה והציר הנגדי לנאט"ו, נראה שחברותה בברית רק הולכת ומתחזקת. מומחים לטורקיה ונאט"ו מסבירים בריאיון למגזין אפוק מהן הסיבות לכך
"נאט"ו וארה"ב הן בנות ערובה של טורקיה"
ב-23 בינואר השנה אישר הפרלמנט הטורקי את הצטרפותה של שוודיה לנאט''ו, 20 חודשים לאחר שזו הגישה לראשונה את בקשתה להצטרף לברית הצבאית. באותו יום שבו טורקיה אישרה את הבקשה, חלה תפנית משמעותית ביחס של מדינות המערב כלפיה: בתוך שעות ספורות ארה"ב אישרה את מכירת מטוסי ה־F-16 לטורקיה בשווי של 23 מיליארד דולרים – שהתעכבה מאז שנת 2021 – בעוד תת-מזכיר המדינה לעניינים מדיניים, ויקטוריה נולנד, אמרה כי וושינגטון "תשמח" לקבל את טורקיה בחזרה לתוכנית מטוסי ה־F-35, במידה וסוגיית רכישת מערכת הנשק הרוסית של טורקיה תבוא אל פתרונה. כמו כן, ב-26 לינואר השנה הסירה קנדה את הגבלות מכירת הנשק שהטילה על טורקיה מאז שנת 2020.
"לטורקיה יש מעמד ייחודי בנאט''ו, שמאפשר לה לעשות דברים שמרבית מדינות הברית האחרות לא מרשות לעצמן", אומר ד''ר חי איתן כהן ינרוג'ק. "הסיבה לכך היא שטורקיה לא מוכנה לוותר על נאט''ו ושנאט''ו לא מוכן לוותר על טורקיה, על אף שהמדיניות והאינטרסים שלהם במידה רבה שונים, ולעיתים קרובות אף מתנגשים זה עם זה".
טורקיה הצרפה לנאט''ו בשנת 1952, כשלוש שנים לאחר הקמת הברית, בצעד שלדברי כהן ינרוג'ק שירת את האינטרסים של שני הצדדים: בשל מיקומה האסטרטגי, המערב חשש שטורקיה תהפוך למדינה בעלת משטר קומוניסטי ותצטרף לגוש המזרחי, בעוד שההצטרפות לברית המערבית שירתה את מדיניות החוץ והפנים של מפלגת השלטון במדינה, שביקשה לשמור על צביונה החילוני והפרו-מערבי.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו