בלב אתגרים וצער, פעולה אחת פשוטה יכולה לגרום לכם לראות את הדברים אחרת
ד"ר משה רט | 6 בדצמבר 2022 | מחשבות | 3 דק׳
כל מה שדרוש הוא להגיד תודה
אחד הספרים שהשפיעו עליי ביותר היה "ערפד הערפילים" של כריסטי גולדן, הספר הראשון בסדרת האימה-פנטזיה רייבנלופט. גיבור הספר הוא ג'אנדר סנסטאר – אֶלְף טוב לב שקולל להפוך לערפד צמא דם, ובכך להתנתק לנצח מכל הדברים האהובים עליו. באחד הקטעים פוגש ג'אנדר את הכוהן סאשה, אותו הכיר לפני שנים בתור ילד, ומעיר לו על כך שהפך למבוגר רציני ומריר מדי. סאשה משיב שמאז איבד את משפחתו לא נותר לו דבר לצחוק ממנו. תגובתו גורמת לג'אנדר להתפרץ בזעם:
"שום דבר? אתה חי. אתה צעיר. אתה לא צריך לפגוע ביצורים תמימים כדי לשרוד! אתה יכול להרגיש את השמש, לחוות אהבת אישה, אהבה מיצורי אנוש... אלים שבשמיים! לו הייתי במקומך, בנו של פטיה, הייתי מודה לאלים כל יום על ברכיי והייתי צוחק כל דקה!"
הקטע הזה השאיר עליי רושם. אכן, בהשוואה למי שנגזר עליו להתקיים לעד בחשיכה ובדידות, אפילו חייהם של מוכי הגורל שבינינו מלאים בדברים שיש להודות עליהם. אבל לא צריך לפגוש אדם בלי רגליים, כלשון האמרה הידועה, כדי להודות לאלוקים ולהפסיק לבכות על כך שאין לנו נעליים. פשוט צריך לשנות קצת את נקודת המבט, להפסיק להתייחס לטוב שבחיינו כאל מובן מאליו, ולקלוט עד כמה אנחנו בני מזל.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
Shutterstock
