מחקרים הראו עד היום שלצמחים יש יכולות קוגניטיביות כמו עיבוד מידע, תקשורת, למידה וזיכרון. אבל מחקר חדש מגלה שאולי יש להם גם מודעות עצמית דומה במקצת לזו של בני אדם
רקפת תבור | 6 באוקטובר 2022 | מדע וטכנולוגיה | 6 דק׳
מחקר אחר מחקר – ייתכן שלצמחים יש תודעה
קלוד ברנאר (Claude Bernard 1878-1813) היה פיזיולוג ורופא צרפתי בעל שם. הוא נחשב לאחד ממייסדי הרפואה הניסויית, והתפרסם כמי שחקר והגדיר לראשונה את תהליכי הסדרת האיזון הפנימי של הגוף – מצב המכונה "הומאוסטזיס". אבל ברנאר לא התעניין רק בבני אדם. ב-1878 הוא דיווח על סדרת ניסויים שערך בצמח מעניין במיוחד: המימוזה הביישנית. צמח זה, המכונה גם "אל תגע בי", הוא צמח מטפס הרגיש מאוד למגע – אם נוגעים באחד מעליו הוא נסגר במהירות ונפתח מחדש רק כעבור כחצי שעה. טלטול נוסף של העלה יגרום לגבעול לצנוח. אולם ברנאר הראה בניסויים שערך כיצד חומרי אלחוש, כמו אתר (או בשמו הרשמי "דיאתיל אתר") וכלורופורם, משתקים את תגובתם המהירה של עלי המימוזה הביישנית, כלומר מונעים מהם להיסגר.
כמה שנים לפני שברנאר ערך את הניסויים עם המימוזה הביישנית, רופא אחר בשם ויליאם מורטון ערך את ההדגמה הפומבית הראשונה של שימוש באתר לצורך הרדמת בני אדם לפני ניתוח. ההדגמה נערכה באוקטובר 1846 בבית החולים הכללי של מסצ'וסטס בבוסטון, בניתוח להסרת גידול מצוואר. לאחר הניתוח, איש האשכולות, הרופא והמשורר האמריקני, אוליבר ונדל הולמס האב, שהתפעל כל כך מתהליך ההרדמה, הציע לכנות אותו אנסתזיה, נגזרת מהמילה היוונית anaisthesia, שפירושה חוסר תחושה או חוסר יכולת להבין.
ההרדמה של מורטון פעלה היטב, אבל לאף לא אחד היה ברור כיצד היא עובדת, או מהו התהליך שמסביר את השפעתה ה"משתקת". מתחילת המאה החלה להתבסס בקרב החוקרים ההנחה הכללית שחומרי ההרדמה פועלים באמצעות השפעה על תאי העצב שלנו – הנוירונים. וכאן מגיעה התעלומה הגדולה. הרי לצמחים אין נוירונים, אז איך בכל זאת חומרי האלחוש האלו הצליחו להשפיע עליהם ולעצור את פעילותם?
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו