מורה צעירה סיפרה לי בהתלהבות על המדיניות החינוכית המתקדמת בבית הספר שלה. "אצלנו", היא אמרה, "הילד…
התלמיד הוא תכלית מערכת החינוך, אבל לא המלך שלה
מורה צעירה סיפרה לי בהתלהבות על המדיניות החינוכית המתקדמת בבית הספר שלה. "אצלנו", היא אמרה, "הילד לא צריך להתאים את עצמו למערכת, המערכת מתאימה את עצמה אליו". "וזה חינוך טוב לחיים?" שאלתי. "בטח!" היא ענתה. שאלתי אותה איך הילדים מגיעים בבקרים לבית הספר. היא קצת התפלאה למשמע השאלה הלא רלוונטית, אבל שיתפה פעולה: "יש נהג מיניבוס שאוסף אותם מהבתים". "והנהג הזה", שאלתי, "המערכת מתאימה את עצמה אליו או שהוא צריך להתאים את עצמו למערכת? אם בוקר אחד לא מתחשק לו לצאת מהמיטה אז הוא יכול פשוט להמשיך לישון?"
היא הבינה מיד מה רציתי לומר: חלק מהחינוך של ילדינו הוא ההכרה בכך שהעולם אינו מסתובב סביבם. אם מערכת החינוך מתאימה עצמה לכל ילד, כיצד היא תכין אותו לחיים הממשיים שאחרי בית הספר? חבריי המלמדים במערכת ההשכלה הגבוהה מספרים שגם שם עוד ועוד סטודנטים מרגישים שהמערכת צריכה לשרת אותם. הם לא יעלו על דעתם שבאמת צריך להגיש עבודה בתאריך שדרש המרצה. אבל יש מקומות שלא יכולים להתנהל כך. הצבא לא משרת את חייליו, הבוס לא משרת את עובדיו והלקוחות לא משרתים את הסַפּק העצמאי.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו