כיצד מגדירים שאדם מת?

ב-1989 הייתה ד"ר היידי קלסיג עדיין מתמחה, בדרכה להפוך לרופאה מרדימה, כשהרופא הבכיר שליווה אותה ביקש ממנה להכין, לניתוח קצירת איברים, מטופל שנקבע לו מוות מוחי. לאחר שבדקה את החולה, הופתעה ד"ר קלסיג לגלות שהוא נראה בדיוק כמו כל חולה קשה אחר, ואף טוב יותר: "גופו היה חם, ליבו הלם, והמוניטורים הראו סימנים חיוניים יציבים", כתבה ד"ר קלסיג בספרה "הכשל במוות מוחי" (2023). "למרות זאת, בבדיקה שהייתה מונחת לצידו, כל הסעיפים הצביעו על מוות מוחי, והנוירולוג הכריז עליו 'מת'".

הרופא המרדים שפיקח על ד"ר קלסיג שאל אותה איזו הרדמה היא חושבת שכדאי לתת לתורם האיברים. ד"ר קלסיג השיבה שלדעתה כדאי לתת חומר משתק כדי שהתורם לא יזוז במהלכו, כמו גם קצת פנטניל כדי להקהות את תגובות הגוף לכאב. "את גם מתכוונת לתת משהו כדי לחסום את ההכרה?" שאל אותה הרופא המרדים, וד"ר קלסיג הייתה המומה. חוסמי הכרה (Consciousness blockers) ניתנים למטופלים כדי להבטיח שלא יהיו ערים ומודעים במהלך הניתוח, לא לאנשים שחוו מוות מוחי. גופם של אנשים אלו אמנם פעיל ביולוגית, אך מוחם כבר אינו מתפקד. "למה שאעשה את זה? האם הוא לא מת?", שאלה ד"ר קלסיג את המנטור שלה. והוא ענה לה: "למה שלא תתני לו משהו לחסום את ההכרה – ליתר ביטחון".