ניסויים לא קונבנציונליים חושפים גילויים חדשים על הגוף שלנו, וייתכן שגם דרך חדשה לחקור ולהבין אותו
רקפת תבור | 11 באוגוסט 2022 | מדע וטכנולוגיה | 6 דק׳
האם לכל אחד מאתנו יש שדה אנרגטי והילה מסביב לגוף?
סיור במוזיאונים לאמנות אסייתית, אמנות המזרח התיכון ואמנות מערבית של תקופת ימי הביניים והרנסנס, חושף כי לאנושות היה עניין עתיק ועמוק בנושא הילות, במיוחד של אנשים קדושים. מהיכן מגיע רעיון ההילות? מדוע תרבויות כה שונות בחרו לייצג אותן באופן דומה – מסביב לראש או מסביב לגוף של הדמויות המתוארות בציורים ובפסלים?
מבחינה מדעית, רעיון ההילות החל לסקרן פיזיקאים ומדענים במערב רק ב-250 השנים האחרונות. הפיזיקאי הגרמני, גאורג ליכטנברג, היה מראשוני החוקרים בתחום. ב-1777 נגע ליכטנברג בלוח טעון בחשמל והבחין בניצוצות שהופיעו כשנגע בו באצבעותיו. בניסוי חוזר הוא טען כי הבחין באור כחלחל ויפה שעטף את אצבעותיו בנוכחות השדה החשמלי. תצפית שהובילה אותו לייסד את תחום ה"ביואלקטרוגרפיה" (Bioelectrography) הבוחן את האור החלש שנפלט מגופים טעונים חשמלית. במהלך המאה ה-19 רבים המשיכו לחקור את התופעה, בהם, כך אומרים, המהנדס והפיזיקאי הנודע ניקולה טסלה.
פריצת דרך חשובה הושגה ב-1939 על ידי טכנאי רוסי בשם סמיון קירילאן ואישתו ולנטינה – שני חוקרים עצמאיים שטענו כי הבחינו בעת עבודתם בבית חולים באור זוהר אצל מטופל שקיבל טיפול חשמלי באמצעות אלקטרודות. השניים החלו לחקור כיצד לתעד את האור החמקמק הזה, והצליחו בהמשך לפתח מצלמות מיוחדות, שלימים קיבלו על שמם את הכינוי "מצלמות קיריליות". המצלמות הצליחו לתעד את ההילה הנוצרת מסביב לאובייקטים בעת חשיפה לשדה חשמלי חזק. הם גילו שכאשר מניחים על לוח צילום אובייקט חי כמו עלה או אצבע של אדם, וחושפים אותו לשדה חשמלי, נוצרת על גבי לוח הצילום צללית של האובייקט עם הילה של אור העוטפת אותו.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
Shutterstock
