מודלי בינה מלאכותית כבר מדמים אוכלוסיות שלמות ומציעים דרך מהירה וזולה לבחון רעיונות. התוצאות מפתיעות בדיוקן – אבל גם מעלות שאלה מטרידה: איזה אדם המודל בעצם ממציא?
רקפת תבור | 9 באוגוסט 2026 | מדע וטכנולוגיה | 8 דק׳
הנבדקים שלא קיימים: האם המדע מתחיל לחקור בני אדם בלי בני אדם?
כדי לדעת אם רעיון משנה משהו אצל בני אדם, חוקרים במדעי החברה נדרשו עד היום לעשות דבר בסיסי אחד: לפנות לבני אדם. להציג להם טקסט קצר, מסר פוליטי, אזהרה בריאותית, קריאה לצאת להצביע או ניסוח חדש של הצעת מדיניות. לאחר מכן לחלק אותם לקבוצות ואז לבדוק אם מי שנחשפו למסר אחד הגיבו אחרת ממי שנחשפו למסר אחר, או ממי שלא נחשפו למסר כלל.
זהו תהליך איטי, יקר ולעתים מתסכל, אבל יש לו יתרון שקשה לוותר עליו: הוא מכריח את התיאוריה לפגוש את המציאות האנושית – את ההתנגדות, הסתירות וההפתעות שיש אצל אנשים אמיתיים.
כעת נפתחת בפני החוקרים אפשרות חדשה – לפני שיפנו למאות בני אדם, הם יוכלו לנסות תחילה את הרעיון על אוכלוסייה שאינה קיימת. במקום לגייס משתתפים, החוקר יבנה עבור מודל בינה מלאכותית מאות פרופילים של משתתפים מדומים: צעירים ומבוגרים, גברים ונשים, אנשי שמאל וימין, בעלי השכלה שונה ורקע חברתי שונה. אחר כך הוא יציג להם – כלומר למודל המתבקש להשיב בשמם – את אותו מסר שהיה מציג בניסוי רגיל: הודעה המעודדת התחסנות, טקסט שנועד להפחית עוינות בין מחנות פוליטיים, ניסוח חדש של מדיניות מס, או קריאה לצאת להצביע. ובתוך זמן קצר הוא יקבל גרסה סינתטית של ניסוי שבעבר היה דורש שבועות של עבודה, תקציב מחקרי ומדגם אנושי.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
אילוסטרציה: מגזין אפוק. תמונת מקור: Shutterstock
