כשהחושך נופל אפשר להתרשם מיכולתם של העטלפים לתקוף את טרפם – החרקים המעופפים. הם צדים אותם בזריזות, תוך כדי טיסה, כשלמעשה אינם רואים דבר. כדי להצליח להבחין במיקומו המדויק של החרק בחושך ולהפתיע אותו, העטלפים מצוידים בחוש מיוחד הדומה לסונר.

הרעיון פשוט: העטלפים "צועקים" קריאות בתדר גבוה (גלי אולטרה-סאונד), כה גבוה שהאוזניים שלנו אינן מסוגלות לקלוט ובטח שלא לשמוע אותו. התדר שהם פולטים מתפשט באוויר ופוגע במגוון עצמים הנמצאים בסביבתם הקרובה, חרקים, עלים, ענפים או פירות. במהרה ההד, כלומר גלי הקול, חוזרים אל אוזניו של העטלף ובהתאם למשך הזמן שלקח להם לחזור, מוחו של העטלף יודע לעבד את הנתונים ולחשב את המרחק לאותו חרק או עלה בדיוק של כמילימטר.