המוח כמיניאטורה של היקום

בטבע ניתן לזהות מגוון תבניות חוזרות ונשנות בסדרי גודל שונים. בגיליון 337 (ספטמבר 2020) התעמקנו בספירלות, אותן רואים בסופות הוריקן, באצטרובלים ואפילו בביצים מופרות של צפרדעים, שם החלבונים מסתחררים בספירלה ומסייעים באיתור מרכז התא – היכן שיחול פיצול עתידי שלו. דוגמה נוספת היא תבנית ההסתעפויות של ענפי עצים, המופיעה גם במערכת כלי הדם שלנו ואפילו במבנה הריאות. גם ביובלי הנחלים שהולכים ומתנקזים לנהר גדול רואים תבנית דומה.

מתקופת העת העתיקה דיברו מדענים, פילוסופים ואנשי רוח על תבניות כאלו, ואף האמינו שקיים קשר בין אלמנטים שונים המרכיבים את היקום ובין האופן שבו בנויים גופים שונים שאנו רואים בעינינו. במיוחד סקרנה את ההוגים, החל מהפילוסופים של יוון העתיקה ותרבויות המזרח ועד לאינטלקטואליים מהמאה ה-17, ההתאמה וההקבלות בין מבנה היקום למבנה גוף האדם.