ד״ר צ׳ארלס ליטנן צפה בהנאה בכלבת הים שהשתכשכה בעצלתיים במימי האוקיינוס של הוואי. הוא מעולם לא זכה ללטף אותה, היא הייתה ביישנית ופחדנית מדי, אבל גם ממרחק הוא יכול היה להבחין בתפיחה בבטנה שהעידה שבעוד ימים ספורים יתווסף עוד גור לקהילה הקטנטנה של כלבי הים. אבל כעבור יומיים, ההנאה החלה להפוך לדאגה שהתפתחה למועקה כבדה. ליד הכלבה החומה צף לו העובר המת שהיא הפילה. עברו כמה ימים נוספים, וגם כלבת הים עצמה כבר לא השתכשכה, אלא צפה כמו בול עץ במים. כשד״ר ליטנן וצוותו הובילו אותה לחוף, היא כבר הייתה במצב מנומנם, ואחרי שלושה ימים נפחה את נשמתה.