יתרון קטן בתחילת הדרך יכול להפוך עם הזמן לפער עצום: מעצי האמזונס, דרך מדענים וזמרים ועד ילדים שלומדים לקרוא. כך פועל "אפקט מתי" – המנגנון שבו הצלחה מעניקה משאבים שמגדילים את הסיכוי להצלחה הבאה
איל לוינטר | 9 בספטמבר 2026 | פסיכולוגיה | 7 דק׳
אפקט מַתִי: למי שיש – יינתן עוד
עם עלות השחר, יער האמזונס נראה כהתגלמותו של הגיוון. גזעים בעוביים ובגוונים שונים עולים מכל עבר, צמרות נערמות זו מעל זו, ועל הענפים נאחזים מטפסים, שרכים וסחלבים. קשה להאמין שבתוך השפע הזה יש קבוצה זעירה של מינים שמאפילה במספרה על אלפי מינים אחרים.
במחקר רחב היקף שפורסם ב-2013 בכתב העת Science, איחדו חוקרים נתונים על יותר מחצי מיליון עצים שנמדדו ב-1,170 חלקות ברחבי אגן האמזונס. על בסיס הנתונים הם העריכו כי באזור גדלים כ-16 אלף מיני עצים. אלא שמתחת למגוון העצום הסתתרה התפלגות לא שוויונית להפליא: 227 מינים בלבד – כ-1.4% מכלל מיני העצים – היוו יחד כמחצית מכל העצים באמזונס.
מדוע דווקא הם? החוקרים לא הצליחו לקבוע. המחקר תיאר את התוצאה; הוא לא הוכיח כיצד נוצרה. הדפוס שעלה בו הזכיר את עיקרון פארטו – חלק קטן מן הגורמים אחראי לחלק גדול מן התוצאה. לעתים נהוג לדבר על יחס של 80 ל-20 – למשל 20 אחוז מהאנשים מחזיקים ב-80 אחוז מהעושר. אלא שעיקרון פארטו מצביע על התוצאה, לא על המנגנון שהוביל אליה.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
איור אילוסטרציה: מגזין אפוק