אור יששכר, יוצא יחידת 8200, מוביל את מחלקת המחקר של תנועת הביטחוניסטים

אור יששכר | 13 באוקטובר 2023 | מחשבות | 6 דק׳

דעה: הנחת העבודה כי בניית גדר תפתור את בעיית הטרור, וכי "שקט ייענה בשקט", הוכחה כשגויה מיסודה

"נכון לעת כתיבת שורות אלה", כתב האלוף במיל' גרשון הכהן ב-2018, "הפרדיגמה השלטת בסוגיית הגדר עדיין איננה מעורערת מאחר וטרם נוצרה תודעת משבר. אך פוטנציאל המשבר קיים מעצם קיומן של נקודות תורפה". כמה סמלי, וכמה מזעזע, שבדיוק 50 שנה לאחר מלחמת יום הכיפורים מדינת ישראל שוב סופגת מהקונספציה אגרוף עוצמתי בבטן. יש סיבה שמדיניות "הכלה" נחשבת ל"איזור נוחות", כי הסטטוס קוו היה נוח ועקבי: השארת האיומים במקומם, תוך שמכבים שריפות בעצימות נמוכה.

מערכת הביטחון שבה והמליצה לדרג המדיני להימנע ממלחמה, להימנע מהסלמה, להימנע מפעולות שמשנות סדרי עולם. צה"ל נערך, מתרגל, בונה כוח – אבל מעדיף לא להגיע לרגע האמת, ולהישען על תדמית ההרתעה הבלתי מנוצחת. ישראל העדיפה לסכל משלוחי נשק בלבנון ולא לכרות את ראש הנחש, לבנות גדרות סביב עזה במקום למגר בה את הטרור, להתנהל ולתאם מול הרשות הפלסטינית במקום לתבוע ממנה למשוך תביעות בהאג ולהפסיק לשלם למחבלים.

אם לסכם זאת בארבע מילים, התפשרנו על ביטחון ישראל. "הנחת העבודה כי בניית גדר תפתור את בעיית הטרור שגויה מיסודה", ממשיך האלוף הכהן, וקובע שהתחפרות במגננה היא אסון, ורק חתירה למגע יכולה להכריע את הטרור. גדר ההפרדה מול חיזבאללה, גדר הביטחון ביו"ש וגם הגדר בינינו לבין עזה בעלות של מיליארדי שקלים, מעל ומתחת לפני הקרקע, אינן פתרונות ביטחוניים. הן אמצעי, לא אסטרטגיית התמודדות.