למה אנחנו נלחמים? הפסיכולוגיה של המלחמה

סכסוכי חמולות ונקמות דם נשמעים לנו כמו משהו אופייני למזרח התיכון או לשבטים פרימיטיביים. אבל מתברר שלא מעט כאלה פקדו גם את ארה"ב במהלך המאה ה-19 וה-20. אחד המפורסמים שבהם הוא הסכסוך של משפחות האטפילד-מק'קוי, שנמשך בשנים 1963-1891, גבה את חייהם של יותר מתריסר נפשות משני הצדדים, והפך לחלק מהפולקלור האמריקני. הוא התחיל בהריגתו של בן למשפחת מק'קוי בידי אנשי האטפילד, והוביל לכמעט שלושים עשורים של טבח משפחות ושפיכות דמים הדדית. וזה היה רק סכסוך משפחתי אחד מבין רבים נוספים באותה תקופה, במדינה הנחשבת לסמל החופש והקידמה.

לא יהיה זה מוגזם לומר שההיסטוריה של האנושות נראית כמו קטלוג של סכסוכים ומלחמות אין-סופיות, מהתרבויות העתיקות ביותר ועד למלחמת רוסיה-אוקראינה בימים אלה. בשנים 1897-1740 התחוללו 230 מלחמות ומהפכות באירופה בלבד, שהמיטו מוות, הרס וחורבן על מדינות שלמות. במאה ה-20 נהרגו 13-5 מיליון איש במלחמת העולם הראשונה, וכ-50 מיליון בשנייה. השאלה הזועקת היא, מדוע בני אדם לא מסוגלים לחיות זה עם זה בשלום? מדוע המין האנושי, שהגיע להישגים תרבותיים, מדעיים ופילוסופיים כה מרשימים, גולש פעם אחרי פעם לסכסוכים ולאלימות, שמעטים המרוויחים מהם ורבים המפסידים?