באפריל 2021 כתבתי כאן על ניסוי קיצוני שעורר התנגדויות ובוטל מעט לפני צאתו לדרך. צוות חוקרים מאוניברסיטת הרווארד שבארה"ב בהובלת פרופ' דיוויד קית' מבית הספר להנדסה ולמדע יישומי, ובמימונו הנדיב של ביל גייטס, החליט לראשונה בהיסטוריה לנסות למסך את אור השמש הנכנס לאטמוספירה שלנו ותורם להתחממות האקלים.

תחום "הנדסת האקלים" (Geoengineering) שמנסה פרופ' קית' לבחון, אמור לפזר מולקולות גופרית דו חמצנית באטמוספירה, כדי שאלה יגרמו לאטמוספירה להחזיר לחלל חלק מאור השמש וליצור הפחתה מסוימת בטמפרטורות^[1].

מדוע דווקא גופרית דו חמצנית? החוקרים הבחינו שהתפרצויות געשיות עוצמתיות שהתרחשו לאורך ההיסטוריה ופלטו כמויות גדולות של גופרית דו חמצנית הובילו לצינון הטמפרטורה. הר הגעש פינטובו שבפיליפינים, למשל, התפרץ ביוני 1991 ופלט כ-20 מיליון טון של גופרית דו חמצנית שגרמה בחודשים העוקבים לירידה של כחצי מעלת צלזיוס בטמפרטורה הממוצעת בחצי הכדור הצפוני.

הרעיון של גייטס, פרופ' קית' ושותפיהם הוא להשתמש בצי מטוסים שיגיע לשכבת הסטרטוספירה (50-17 ק"מ מעל לפני הקרקע, הרבה מעל מסלולי הטיסה המקובלים) ויפזר בה את מולקולות הגופרית דו חמצנית. כפי שהסביר לי פרופ' בן קרביץ מאוניברסיטת אינדיאנה שבארה"ב, הבוחן כבר שנים את התוצאות הסביבתיות ארוכות הטווח של מערכת מסוג זה, מולקולות כאלו משתנות באטמוספירה והופכות לטיפות מיקרוסקופיות (Droplets) המכונות "אירוסולים". האירוסולים של הגופרית הדו חמצנית נוטים להחזיר יחסית הרבה מקרינת השמש לחלל כך שנוכחותן של טיפות רבות כאלו צפויה לצנן מעט את הפלנטה שלנו.

ב-2021 כמעט הצליחו גייטס, פרופ' קית' ושותפיהם להוציא לפועל את הניסוי, בסיועו של תאגיד החלל השוודי, אלא שברגע האחרון זה נבלם. עקב החששות והספקות הרבים שעלו בקהילה המדעית, הודיע התאגיד שהוא חוזר בו מהסכמתו להשתתף בניסוי.

שנה וחצי חלפו והרעיון לא נדם. למעשה הוא צבר תאוצה. ממש לאחרונה, באוקטובר, החל הבית הלבן להניע תוכנית מחקר בנושא "הנדסת אקלים", כולל מיסוך אור השמש. על פי כתב העת של אוניברסיטת MIT, התוכנית תחקור את "ההיתכנות, את היתרונות וגם את הסיכונים שבהתערבות כזו באקלים", והיא צפויה לשמש כקרקע פורייה להגדלת המימון והמחקר בתחום^[2].

המבקרים מזהירים שניסויים כאלה יביאו אותנו לנקודת אל-חזור. מחקר שערך פרופ' קרביץ ב-2013 ניתח 11 מודלים הבוחנים את השפעת מיסוך השמש, והתריע כי כאשר ירצו לעצור את התהליך, כלומר להפסיק להחדיר את מולקולות הגופרית הדו חמצנית לאטמוספירה, זה יביא לעלייה חדה ביותר ומהירה בטמפרטורות^[3]. "אם תופסק פתאום הזרקת המולקולות (גופרית דו חמצנית) לשכבת הסטרטוספירה, הטמפרטורות יחזרו לטמפרטורות התואמות לריכוזי גזי החממה שיש באוויר. […] ככל שניישם יותר את טכנולוגיית הנדסת האקלים, כך אפקט הריבאונד יהיה חד וגדול יותר. אם נרצה להשיג אפקט קירור לטווח ארוך נצטרך ליישם את הטכנולוגיה בעקביות ובאורח שגרתי", הסביר לי פרופ' קרביץ.

האפר הוולקני שהושלך לאטמוספירה מהר הגעש פינטובו ביוני 1991 הוביל להפחתה של כחצי מעלת צלזיוס בחצי הכדור הצפוני | Hemis/Alamy Stock Photo

כשצוות חוקרים מאוניברסיטאות אמריקניות שונות ניתח ב-2021, באמצעות סימולציות, את ההשפעות שיהיו למיסוך אור השמש, הוא התריע כי זה עלול לגרום לשינויים בדפוסי ובכמויות המשקעים בעולם^[4]. הצוות הריץ מגוון סימולציות שבחנו תרחישים שונים, והתריע שדווקא באזור הים התיכון ובדרום אירופה תיגרם התייבשות מוגברת בחורף, ואילו באזורים הצפוניים, למשל בסקנדינביה, תחול עלייה בכמויות המשקעים. מטריד לחשוב כמה אנשים עלולים להיפגע בסביבות הים התיכון כתוצאה מהתייבשות מוגברת.

צפויות גם השלכות על שכבת האוזון, בשל הרגישות שלה לשינויים. חוקרים מזהירים שאם יוחדרו לאטמוספירה הכמויות הנדרשות של הגופרית הדו חמצנית, תהליכי השיקום של החור באוזון יתעכבו בעשרות שנים^[5].

כל אלה אזהרות שנגזרו ממודלים ממוחשבים בלבד. הבעיה עם האקלים היא שהוא מורכב מאוד – קיימים גורמים רבים מספור המשפיעים עליו. את מרביתם אנחנו עדיין לא מכירים, ויתכן שלעולם גם לא נכיר, ובין כל הגורמים האלו קיימות השפעות הדדיות מורכבות וסמויות.

חוקר האקלים פרופ' ריימונד פיירהומברט (Pierrehumbert) מאוניברסיטת אוקספורד שבבריטניה, אחד המחברים המובילים של דוח ההערכה השלישי של הפאנל הבין ממשלתי לשינוי אקלים (IPCC), הזהיר ב-2020 מהידע המועט שלנו בתחום: הנדסת אקלים, הוא כתב, "זו הצעה מטעה לפתרון מהיר שיכול [לכאורה] לעכב את הסימפטומים של ההתחממות הגלובלית. תומכים קוראים לתיקון המהיר הזה 'הנדסת אקלים', אבל אחרים מתייחסים לזה בתור 'התערבות אקלימית', מתוך הכרה בעובדה שהידע שלנו לגבי תגובות מערכות האקלים אינו מצדיק את השימוש במונח 'הנדסה' (המייצג שליטה מדויקת וצפויה)"^[6].

חוקרי אקלים המקדמים את המחקר בתחום מודים על פי רוב שמדובר ברעיון מסוכן שעדיף שלעולם לא נוציא לפועל, אלא אם תהיה סיבה טובה לכך. אחד מהם הוא פרופ' קן קלדירה (Caldeira) מאוניברסיטת סטנפורד, הטוען שהסיבה הזו הולכת ומתקרבת עקב איומים הנובעים מ"משבר האקלים", בהם רעב כלל עולמי. "עלינו לשאול את עצמנו, אם יהיה עלינו להתמודד עם משבר אקלימי, מה תהיה התוכנית שלנו לתגובת חירום?"^[7].

אלא ש"תגובת החירום" עלולה להגיע מוקדם מהצפוי, אפילו אם אין באמת מקרה חירום קיצוני המצדיק זאת. מגפת הקורונה לימדה ממשלות ברחבי העולם שהכרזה על "מצב חירום" מעניקה להן סמכויות מיוחדות להנהיג כמעט כל מדיניות שיחפצו בה, כולל כזו המפרה את חירויות הפרט – הגבלת תנועה למרחק 500 מטר, סימון אנשים בצמידים, מעקבים דיגיטליים אחר אזרחים ועוד. כעת כמה אקדמאים וחוקרים מציעים ללמוד מהמגפה וליישם "מצב חירום" גם על תחום האקלים. כך יוכלו ממשלות העולם לקדם בקלות רבה יותר כמעט כל מדיניות אקלים שיחפצו בה, גם כזו הממסכת את השמש^[8]. זו אינה פנטזיה. באוקטובר 2021 דווח בישראל כי "הממשלה מקדמת הכרזה על מצב חירום לאומי אקלימי" שיחייב את משרדי הממשלה, כוחות הביטחון וגופים ציבוריים לפעול על פי יעדים שיוגדרו להם^[9]. זה לא קרה בסוף, אבל האפשרות כבר הונחה על השולחן.

השורה התחתונה היא שהתערבות גסה במערכות מורכבות שאינן מובנות מספיק לאדם, כמו האטמוספירה, טומנת בחובה סכנה פוטנציאלית בממדים עצומים שלא שווה לקחת, אפילו אם קיימים סיכונים הנובעים משינויי האקלים. מטריד לראות שמספר מדענים מובילים החליטו שהם מוכנים לקחת את הסיכון הזה על עצמם, וכעת זוכים לגב מהממשלה של המדינה החזקה בעולם.