הפילוסוף והסופר האמריקני הנרי דיוויד ת'ורו פרש למשך שנתיים לבקתת עץ מבודדת שבנה ביער (1847-1845). בבקתה,…
דינה גורדון | 12 במאי 2020 | מחשבות | 3 דק׳
המגפה הזו היא אולי ההזדמנות האחרונה להחיות את השיחה
הפילוסוף והסופר האמריקני הנרי דיוויד ת'ורו פרש למשך שנתיים לבקתת עץ מבודדת שבנה ביער (1847-1845). בבקתה, סמוך לאגם וולדן במסצ'וסטס שבארה"ב, הוא ערך ניסוי עם עצמו: כמה זמן יוכל לחיות חיים בלתי תלויים בחברה שתספק לו מזון ושירותים חיוניים. את חוויותיו ומחשבותיו על החיים הפשוטים בטבע, והמסע הרוחני שעבר, הוא תיאר בספרו המפורסם (1854) Walden or Life in the Woods.
בשלב מסוים הבין ת'ורו ששיחה עם בני אדם אחרים היא צורך בסיסי וחיוני עבורו כמו מזון לגוף. הוא הציב בבקתת ההתבודדות שלו שלושה כסאות הכרחיים, לדבריו. לכל אחד מהם הייתה משמעות סמלית ומעשית עבורו: "כיסא אחד להתבודדות, כיסא שני לחברות (Friendship) וכיסא שלישי לחבורה" (Society). בכיסא האחד הוא התיישב להתבונן במחשבותיו וברגשותיו, ולנהל שיחה פנימית עם עצמו. הכיסא השני היה לשיחות עמוקות עם חבר/ה קרובים ש"באו" לבקרו בבקתה, והכיסא השלישי היה עבור חבורה. דרך השיחות הממושכות והעמוקות, עם עצמו ועם אורחיו, הוא ליטש את רעיונותיו ומחשבותיו, רקם חברויות קרובות, ושיתף עם אחרים את תובנותיו.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
תמונה: Shutterstock
