מאז שאימא שלי קנתה את ה”גוגל הום” שלה, לפני מספר חודשים, היא קמה בכל בוקר, ועוד לפני שהיא שותה קפה היא אומרת את המילים “היי גוגל” (פקודת ההפעלה הקולית למכשיר).

הייתי שם ביום שהיא קיבלה את החבילה, וכשהיא ערכה את הניסויים הראשונים. היא ביקשה לשמוע את לואי ארמסטרונג (“היי גוגל, פליי לואי ארמסטרונג”) וגברת גוגל השמיעה לה; היא ביקשה לכוון שעון מעורר למחרת, וגברת גוגל הודיעה לה על שעת היקיצה. זה היה מלהיב, אבל היה בזה גם משהו מוזר. מלבד הטריק השיווקי שגרם לנו לחזור על המילה “גוגל” עשרות פעמים ביום (כדי לתת פקודה למכשיר צריך כאמור לומר “היי גוגל”) קרה דבר נוסף. באופן כמעט אוטומטי, מבלי שהבחנו, התחלנו לומר למכשיר “תודה” ו”בבקשה”. כאילו היה מדובר באדם בשר ודם, בעל נשמה ואינטלקט, ולא ברובוט עשוי אלומיניום ותוכנה.

אחרי יומיים של שימוש החלה לנקר במוחי מחשבה: מי זאת אותה “ישות” שנכנסה לחיי אימי? זאת שיודעת לזהות את קולה, יודעת מתי היא מתעוררת ומה היא אוהבת לשמוע? מה העוזרת הקולית הזו עושה בזמן שאימא שלי עסוקה בדברים אחרים בבית? והאם קיים סיכוי שבעודי שם היא מאזינה גם לשיחותיי החסויות שאני מנהלת עם משפחתי?

כשהעליתי את השאלה מול קרוב משפחה הוא פטר זאת בהרמת ידיים. “אולי, אי אפשר לדעת”, הוא אמר, ונתן לי לחוש שאני עוסקת בתיאוריות קונספירציה. “התאגידים לא מרגלים אחרינו, לא מאזינים לשיחותינו ולא מוכרים את המידע לממשלות אפלות”, אמרתי לעצמי. לא, אין סיכוי שזה קורה. פשוט אין. תתעשתי. תניחי לזה. בעולם האמיתי זה לא יכול לקרות. נכון? נכון?

לא נכון. קצת באיחור גיליתי שביולי השנה התברר שגוגל אכן מקליטה את השיחות התמימות האלו ומעבירה את ההקלטות לבסיסי הנתונים של החברה. הפרשה נחשפה לאחר שעובדים בגוגל הדליפו הקלטות של אזרחים הולנדים. גוגל מצידה טענה כי העובדים שקיבלו גישה להקלטות הם מומחים לעיבוד שפה הנעזרים במידע כדי לשפר את מערכת זיהוי הדיבור של המוצר. דבר דומה קרה עם “אלקסה” – העוזרת הקולית שפיתחה אמזון. החברה הודתה שמומחי עיבוד שפה מאזינים לחלק מההקלטות.

אם לא די בכך, גוגל אף הודתה שלפעמים העוזר הקולי מתעורר בטעות, בלי שביקשתם זאת ממנו, אחרי ששמע (לטענתו) משהו דומה לקריאת “היי גוגל”. כך, בטעות לגמרי, ובלי שתכננתם, העוזר יכול להקליט את המתרחש בביתכם ולהעביר את ההקלטה לבסיסי הנתונים של החברה בשעה שהיה אמור להיות רדום.

הסערה הציבורית עשתה את שלה ובמהרה הודיעו גוגל ואמזון שהן משעות את עבודת צוותי המומחים לעיבוד שפה. בספטמבר השנה החליטה גוגל גם לעדכן את נהלי ההקלטה כך שיוקלטו רק קולותיהם של משתמשים שיאפשרו הקלטות כאלו בהליך יזום.

אבל מה קרה לאלפי שעות השיחות המוקלטות שנשמרו בשרתים של גוגל? האם ביום בהיר אחד תאפשר החברה ל”מומחים” שלה או לגורם סורר כלשהו לגשת למידע? והאם אני שוב נשמעת כמו מי שעוסקת בתיאוריית קונספירציה? הרגעתי את עצמי. אין סיכוי שמישהו יאזין לי כעת. לא לי ולא לאימא שלי. נכון?

לא נכון. ב-20 באוקטובר השנה, קבוצת המחקר הגרמנית Security Research Labs פרסמה שהאקרים שלה הצליחו לחדור למערכת של “גוגל הום” ושל “אלקסה” ולשאוב מהן מידע על המשתמשים – ללמוד את הסיסמאות הפרטיות שלהם ולהאזין להם, בשעה שהמשתמשים חשבו שהעוזר הקולי רדום.

לאדם כמוני שחשובה לו הפרטיות מדובר בפִרצת אבטחה חמורה, אבל גם לזה הייתה לי תשובה: “טוב, גוגל לבטח כבר סגרו אותה”, נרגעתי שוב. אף האקר זדוני או ממשלה בעלת יכולות סייבר משוכללות לא תוכל להאזין לי עכשיו דרך המכשיר הזה.

הנחתי לנושא. אבל אז, כמו ברק שפוגע, נחתה במוחי מחשבה נוספת. האם יש מכשירים נוספים בביתי שמאזינים לי כרגע? מה לגבי שואב האבק ההוא, iRobot? האם החמודצ’יק הזה שמסתובב בבית ונתקע בקירות הוא בעצם סוכן סמוי שמרגל אחריי? האם זו עוד תיאוריית קונספירציה שמנקרת בראשי? דפדוף מהיר בגוגל גילה את התשובה: מתברר שביולי 2017, עוררה חברת iRobot זעם רב עם שואב האבק הרובוטי שלה “רומבה” המצויד ביכולת למפות את הבית שהוא מנקה. בריאיון לסוכנות הידיעות רויטרס, ציין מנכ”ל החברה, קולין אנגל, שהחברה תוכל בעתיד למכור את המפות האלו. למי? לחברות כמו אמזון וגוגל. אבל אל דאגה, חברת iRobot מיהרה להבהיר ורויטרס מיהרה לשנות ניסוח: מפות הבית יוכלו בעתיד לעבור, בהסכמת הצרכנים וללא תשלום, לתוכנות העוזרים הקוליים של… ודאי כבר ניחשתם נכון: חברות כמו “אלקסה” ו”גוגל הום”.