נראה כי לכולם ברור שלגליזציה של קנאביס היא רק עניין של זמן. אחרי שהנושא חדר למיינסטרים בתעמולת הבחירות האחרונה, הוא המשיך לשעוט קדימה כמו קטר שלא ניתן לעצירה. פרסומי ענק בעיתונות סירבו להוריד את הנושא מסדר היום; כנסי לגליזציה והשקעות דחפו את התעשייה המקומית קדימה; ואפילו האקדמיה ללשון המציאה מילה חדשה ללגליזציה: "התרה".

אבל בתוך כל הדיון של בעד ונגד יש דבר אחד בסיסי שלא נבדק מספיק וכמעט נשכח – האם יש השפעות פסיכיאטריות שליליות לשימוש בסם. כנס "קנאביס – סיכויים וסיכונים" שארגנה בחודש מאי המחלקה לפסיכיאטריה במרכז הרפואי הדסה ענה על כך.

אבל לפני שנצלול למסקנות הכנס, קצת רקע: כ-30 אלף איש בישראל צורכים כיום קנאביס המכונה "קנאביס רפואי", שניתן להם בהיתר עקב כאב כרוני או פוסט-טראומה שממנו הם סובלים. לצדם יש אלו הצורכים את הסם להנאתם, מה שמכונה "לצרכי פנאי". לפי סקר שנערך ברשות למלחמה בסמים, כ-27 אחוז מאוכלוסיית ישראל השתמשה בקנאביס ל"כיף" שלה לפחות פעם בחודש, בין 2009 ל-2016. בקנאביס קיימים שני מרכיבים עיקריים: THC – מרכיב החשוד כי הוא יוצר השפעות פסיכוטיות; ו-CBD – מרכיב שאינו חשוד ביצירת השפעות פסיכוטיות אלא בעל השפעות רפואיות.

פרופ' עומר בונה, מנהל המחלקה הפסיכיאטרית בהדסה, העביר בהרצאתו מסר המשותף למרבית הפסיכיאטרים בכנס – חסר מספיק מחקר איכותני ובסיס עובדתי בנושא כדי לקבוע את התועלות והנזקים של הקנאביס. אם יורשה לי – דאגה דומה קיימת בקרב מרבית ההורים שילדיהם צפויים להיחשף לסם בעתיד: הלגליזציה יצאה לדרך מבלי שברורות השלכותיה הפסיכיאטריות. "אנו רואים עוד ועוד מקרים של בעיות נפשיות משניות [הנובעות מצריכת] קנאביס. זה משהו שאנחנו מכירים, אבל הרושם הקליני הוא שזה הולך ומתגבר", הוא צוטט בכתבה ב"מקור ראשון". בונה סיפר שלילה אחד, במהלך תורנות במחלקה, הגיעה למיון בחורה שטיפסה על מתקן כביסה מחוץ לחלון דירתה בקומה השביעית לאחר שצרכה "קנאביס רפואי" עקב כאב כרוני ממנו סבלה. הבחורה הצעירה, בתחילת שנות ה-30 לחייה, סיפרה שטיפסה לשם כי הוריה לא הסכימו לקנות לה את כלב הפיטבול שרצתה ובמקומו ביקשו שתסתפק בגולדן־רטריבר.

מקרה נוסף שהוצג בכנס היה של בחורה בת 20 שצרכה "קנאביס רפואי" מדי יום ובשלב מסוים הפסיקה לתקשר עם משפחתה. היא התנהגה מוזר, קפצה בדיבורה בין שפות, נקטה באלימות ולבסוף הגיעה למחלקה ב"מצב מאני חריף" שבמהלכו תקפה אנשי צוות ושברה ארונות. לאחר גמילה מהסם (שנמשכה שבועיים) היא חזרה למצבה הרגוע ושוחררה להמשך טיפול (ללא קנאביס).

חשוב לחדד – המסר שעבר לא היה נגד הקנאביס הרפואי, אלא נגד רכבת הלגליזציה שתתיר שימוש בקנאביס לצרכי פנאי מבלי שיש מספיק מחקרים איכותניים שיכולים לקבוע את התועלות והנזקים.

פסיכיאטר נוסף שעלה לנאום בכנס, פרופ' רונן סגמן, סיפר כי קנאביס יכול לעודד בקרב אנשים הצורכים אותו "לכיף" תופעות כמו דיכאון, מאניה ומצבים פסיכוטיים כמו סכיזופרניה. הוא סיפר כי בקרב משתמשי קנאביס מופיעות אף פגיעות קוגניטיביות לטווח קצר ואולי גם לטווח ארוך, תלוי במשך השימוש בסם. "אין לנו יכולת לנבא מי 'מחביא' מוּעָדות לפתח תחלואה פסיכיאטרית. בחלק מהמקרים השימוש בקנאביס, בין רפואי ובין חברתי, הוא טריגר להתפתחות מצבים כרוניים ועמידים לטיפול, כמו סכיזופרניה, שאין מהם דרך חזרה", הוא צוטט.

החשש של מרבית הפסיכיאטרים הוא שמגמת הלגליזציה של קנאביס לשימוש לצרכי פנאי (לכיף) תגרום לקבוצות מסוימות באוכלוסייה שייחשפו לחומר לסבול מנזקים ארוכי טווח. אגב, דבר שלא נבדק עד היום הוא השילוב בין קנאביס לאלכוהול שמאפיין אוכלוסייה צעירה. לפי ד"ר סמואל בול, מנהל המרכז האמריקני הלאומי להתמכרות ושימוש לרעה בחומרים, השילוב של קנאביס ואלכוהול עלול לפגוע ביכולות הנהיגה בבטחה ולעלייה בשיעור תאונות הדרכים.

אי אפשר להתעלם עוד מהעובדה שהלגליזציה הפכה לחלק בלתי נפרד מקמפיינים פוליטיים של מפלגות הרוצות "להוציא את המדינה מהוורידים שלנו". זה כמובן ברור והגיוני, ואני גם בעד הפחתת הרגולציה והפחתת ההתערבות הממשלתית בחיי האזרח. אבל לא על חשבון הילדים שלנו. לא על חשבון הדור הבא. לפחות עד שייערכו מספיק מחקרים פסיכיאטריים שיבינו את השלכות השימוש בסם.