כניסה
רכישת מינוי
הרשמה לניוזלטר
נגישות

  4:30 לפנות בוקר. הטיול השנתי הראשון שלי כמורה. מאות תלמידים מתארגנים לקראת היציאה לעבר מצדה….

גילי רומן | 15 בנובמבר 2018 | מחשבות | 3 דק׳

ילדים לא בהכרח צריכים לחייך

 

4:30 לפנות בוקר. הטיול השנתי הראשון שלי כמורה. מאות תלמידים מתארגנים לקראת היציאה לעבר מצדה. בפינת האוהל תלמיד אחד בהיסטריה. כל החברים שלו כבר בדרך לאוטובוס והוא אינו מצליח לקפל את שק השינה ולא מוצא את מברשת השיניים. אל דאגה, המורה כאן להציל את המצב.

תמונה: יואב אשל

תמונה: יואב אשל

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
תמונת אילוסטרציה: מגזין אפוק
הפרדוקס של הסובלנות

ד"ר משה רט

כיצד הרצון להיות פתוחים ומכילים עלול להסתיים בהכחשת הרוע, בהכלתו – ולבסוף בהפיכה אליו

איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
אחרי האזעקה: הקרב האמיתי מתרחש בראש

דינה גורדון

אותו מקלט, אותו צו מילואים ואותה מציאות שוחקת – בין פסימיות לאופטימיות לא עומדת סיסמה, אלא סגנון הסבר שניתן לשנות

איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
לא הכסף, לא השלטון – המשחק

ד"ר משה רט

למה מיליארדרים, מלכים ומנהיגים ממשיכים להסתכן גם כשכבר ניצחו – ומה זה אומר על כולנו

איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
אחרי קץ ההיסטוריה: חזרתה של המלחמה

ד"ר משה רט

מדוע מלחמה היא מחלה כרונית של האנושות, וכיצד חברה חפצת חיים צריכה להיערך אליה

האם אני רק ממלא פונקציה מקצועית על פי חוזה יבש, ותו לא – או שאני "אח" או "חבר" של האנשים שסביבי
אח לא עושה דבר כזה: נסיעה אחת שמציבה מראה לחברה כולה

ד"ר משה רט

כיצד הפכנו מחברה של אחים לחברה של חוזים, ומה המחיר האנושי של המעבר הזה

האנטרופיה של המוסר
האנטרופיה של המוסר: מדוע הרוע תמיד יוזם והטוב רק מגיב?

ד"ר משה רט

חז"ל, פסיכולוגיה מודרנית והיסטוריה צבאית – כולם מצביעים על אותו לקח: הטוב לא ינצח אם ימשיך לחכות לרוע שיפעל ראשון

שתפו: