כניסה
הרשמה לניוזלטר

המסע שלי כאיש חינוך התחיל אי שם בעיר סוקרה שבבוליביה. הייתי צעיר אחרי צבא עם חלומות…

דרור כהן | 17 באפריל 2018 | מחשבות | 3 דק׳

ילד שלי מוצלח

המסע שלי כאיש חינוך התחיל אי שם בעיר סוקרה שבבוליביה. הייתי צעיר אחרי צבא עם חלומות ואיכשהו התגלגלתי להתנדב בבית יתומים בעיר. המשימה שקיבלתי: להשגיח על קבוצה של 30 ילדים בני 5-2.

שום דבר לא הכין אותי לג׳ונגל שהגעתי אליו. הייתה שם אלימות קשה ועשיתי ככל יכולתי למנוע מהילדים לפגוע אחד בשני. ניסיתי הכול. ניסיתי להפריד ביניהם, להסיח את דעתם, להסביר בנעימות ורק לא להרים את הקול… אבל שום דבר שעשיתי לא הרגיש נכון. כעבור יומיים עשיתי מעשה מהפכני, לפחות כך זה היה אז בשבילי, והחלטתי שבמקום להגיב למריבות ולנסות להשליט סדר, רק אשב שם ולא אעשה כלום.

צילום: באדיבות דרור כהן

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
לא הכסף, לא השלטון – המשחק

ד"ר משה רט

איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
אחרי קץ ההיסטוריה: חזרתה של המלחמה

ד"ר משה רט

האם אני רק ממלא פונקציה מקצועית על פי חוזה יבש, ותו לא – או שאני "אח" או "חבר" של האנשים שסביבי
אח לא עושה דבר כזה: נסיעה אחת שמציבה מראה לחברה כולה

ד"ר משה רט

האנטרופיה של המוסר
האנטרופיה של המוסר: מדוע הרוע תמיד יוזם והטוב רק מגיב?

ד"ר משה רט

איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
מה קורה כש"דילמת הקרונית" יורדת לפסים אישיים | דעה 

ד"ר משה רט

מנכ״ל ויו״ר אפוק, דור לוינטר
"אנחנו קהילה גדולה – עשרות אלפים בחרו לתמוך בעיתונות מסוג אחר"

צוות אפוק

שתפו: