כניסה
הרשמה לניוזלטר

המסע שלי כאיש חינוך התחיל אי שם בעיר סוקרה שבבוליביה. הייתי צעיר אחרי צבא עם חלומות…

דרור כהן | 17 באפריל 2018 | מחשבות | 3 דק׳

ילד שלי מוצלח

המסע שלי כאיש חינוך התחיל אי שם בעיר סוקרה שבבוליביה. הייתי צעיר אחרי צבא עם חלומות ואיכשהו התגלגלתי להתנדב בבית יתומים בעיר. המשימה שקיבלתי: להשגיח על קבוצה של 30 ילדים בני 5-2.

שום דבר לא הכין אותי לג׳ונגל שהגעתי אליו. הייתה שם אלימות קשה ועשיתי ככל יכולתי למנוע מהילדים לפגוע אחד בשני. ניסיתי הכול. ניסיתי להפריד ביניהם, להסיח את דעתם, להסביר בנעימות ורק לא להרים את הקול… אבל שום דבר שעשיתי לא הרגיש נכון. כעבור יומיים עשיתי מעשה מהפכני, לפחות כך זה היה אז בשבילי, והחלטתי שבמקום להגיב למריבות ולנסות להשליט סדר, רק אשב שם ולא אעשה כלום.

צילום: באדיבות דרור כהן

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
הדרך הארוכה אל תוך עצמנו
הדרך הארוכה אל תוך עצמנו – והתרבות שמונעת מאיתנו ללכת בה | דעה

ד"ר משה רט

מסכי המסחר בוול סטריט, 17 בספטמבר 2025
מדוע צריך להיזהר מהגאות המלאכותית בשוק ההון | דעה

גלעד סלונים

היצר הרע הוא מעין רוח רעה הנכנסת באדם ומשבשת את שיקול דעתו
זה הילד הרע, לא אני | דעה

ד"ר משה רט

עיקרון האפקט הכפול – מה אתם הייתם עושים?
עיקרון האפקט הכפול – מה אתם הייתם עושים?

עידו פוקס

אילוסטרציה: מגזין אפוק
על הדחף האנושי לדעת – גם כשזה כואב

ישראל נמדר

מי אני לפני הכול?
מי אני לפני הכול?

ד"ר משה רט

שתפו: