כניסה
הרשמה לניוזלטר

הגיע הזמן לשים דברים על השולחן: הג'יפים משתלטים עלינו, גם בשטח, גם בכבישים העירוניים וגם בחניוני המגדלים. איך הגענו לזה?

טל אבן | 11 ביולי 2013 | מחשבות | 5 דק׳

השתלטות הג'יפים

היה זה חורף של שנת 1996. אני, חייל מילואים צעיר, נשלחתי עם יחידתי מאזור התבור לכיוון הנגב, לפעילות. פיצלו אותנו לרכבים שונים המשתתפים בתרגיל, ואיתם הגענו לדרום. "250 ק"מ, לא נורא", חשבנו. אז חשבנו.

המסע התברר כחוויה קשה. נסענו בנ"נ, משאיות ומשוריינים צבאיים. "ג'יפים" כשם גנרי לכלים. הבעיה היא שהרכבים האלה לא מיועדים לנהיגה במהירות העולה על 60 קמ"ש. בחלקם אין חלון קדמי. מתלים ורכות נסיעה אינם בלקסיקון שלהם. רדיו אין, ומזגן? נו באמת, לא כאן.

סוזוקי

סוזוקי

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
הדרך הארוכה אל תוך עצמנו
הדרך הארוכה אל תוך עצמנו – והתרבות שמונעת מאיתנו ללכת בה | דעה

ד"ר משה רט

מסכי המסחר בוול סטריט, 17 בספטמבר 2025
מדוע צריך להיזהר מהגאות המלאכותית בשוק ההון | דעה

גלעד סלונים

היצר הרע הוא מעין רוח רעה הנכנסת באדם ומשבשת את שיקול דעתו
זה הילד הרע, לא אני | דעה

ד"ר משה רט

עיקרון האפקט הכפול – מה אתם הייתם עושים?
עיקרון האפקט הכפול – מה אתם הייתם עושים?

עידו פוקס

אילוסטרציה: מגזין אפוק
על הדחף האנושי לדעת – גם כשזה כואב

ישראל נמדר

מי אני לפני הכול?
מי אני לפני הכול?

ד"ר משה רט

שתפו: