קארה לאי הגיעה למסקנה שנסיבות החיים הן בדיוק מה שדרוש כדי שנוכל "להתעורר"
דינה גורדון | 10 באוקטובר 2024 | גוף, נפש ורוחניות | 7 דק׳
תובנות אחרי שנה של מדיטציה בהתבודדות
הבקתה שקארה לאי בחרה להתבודד בה שכנה באזור הררי מיוער במדינת קולורדו שבמערב ארה"ב, רחוק מאוד ממושב אדם. זה לא היה הריטריט הראשון שלאי יצאה אליו, אולם הפעם שמחתה לצאת לריטריט הייתה מלווה בחששות כבדים: מה יהיה אם כל ציפיותיה לא יתממשו והיא תפספס את ההזדמנות להגיע לתובנות עמוקות? אחרי הכול, מדובר בשנה מחייה – האם תהיה לה מספיק נחישות להישאר לבד לגמרי במקום שומם במשך כל כך הרבה זמן?
לאי, המתרגלת ומלמדת מדיטציה לפרנסתה, החליפה לאורך השנים לא מעט קריירות מתוך ניסיון למצוא את "המקצוע הנכון", שדרכו תמצא שלוות נפש ואושר. היא עבדה כאמנית, כמורת דרך בג'ונגלים ומדבריות, הייתה עובדת סוציאלית ותרפיסטית, עד שבשנות ה-30 לחייה היא החליטה להקדיש את כל זמנה להוראה ולימוד של מדיטציה.
"המיקוד הממושך של המחשבה, בתוך המדיטציה, נתן לי תחושה של סיפוק פנימי עמוק, תחושה של אושר עילאי. כאילו אני יכולה לברוח מהעולם היום-יומי [לעולם רוחני גבוה] על ידי ריכוז המחשבה", היא מספרת בריאיון.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
"הבוקר הבנתי עד כמה השתמשתי בריכוז ובמדיטציה ככלי להימנע מלהתמודד עם הדאגות שלי, במקום להישיר מבט לכאב שאני חווה" | תמונת אילוסטרציה: מגזין אפוק
