הרעיון של מיקרוקוסמוס-מקרוקוסמוס שלט בחברה ובמדע במשך שנים רבות. ההיסטוריון הצרפתי פרדריק לה בלה מסביר מה הפסדנו כשנטשנו אותו לחלוטין
מאיה מזרחי | 8 באפריל 2024 | גוף, נפש ורוחניות | 12 דק׳
הקשר הקוסמי: הפילוסופיה שמחברת בין גוף האדם ליקום
בטבע ניתן לזהות מגוון תבניות חוזרות ונשנות בסדרי גודל שונים. ספירלה, למשל, היא אחת מתבניות אלה. היא נמצאת בטביעות האצבע שלנו ובקודקוד הראש, אך גם באצטרובלים, בשבלולים ובסופות טרופיות כמו הוריקנים וציקלון. אם נעשה "זום אאוט" נוכל לראות שכ-70 אחוז מהגלקסיות מופיעות בצורת ספירלה. דוגמה נוספת היא תבנית ההסתעפויות של ענפי עצים, המופיעה במערכת כלי הדם שלנו, במבנה הריאות וגם ביובלי הנחלים ההולכים ומתנקזים לנהר גדול.
ב-2020 הבחינו פרופ' פרנקו ואזה (Vazza), אסטרופיזיקאי מאוניברסיטת בולוניה, ועמיתו פרופ' אלברטו פלטי (Feletti), בתבנית נוספת החוזרת על עצמה. כשמתבוננים ממבט על במבנה היקום מגלים שהוא בנוי בצורה המזכירה רשת: יש בו "חוטים" המחוברים זה לזה בצורה היוצרת מבנה רשתי שבחלליו יש מעט מאוד חומר. החל משנות ה-80 הבינו מדענים כי ב"חוטים" פזורות מיליוני הגלקסיות שביקום.
בניגוד לרשתות דיג, למשל, בהן החללים (החורים) הם בגדלים אחידים, צורת הרשת ביקום אינה כזו. החללים אינם בעלי גודל קבוע או בעלי צורה מדויקת בהכרח. במילים אחרות, היקום נראה כמו רשת של חללים בגדלים שונים. החידוש שהציגו פרופ' ואזה ופרופ' פלטי היה כי מבנה הרשת הזה דומה מאוד למבנה רשת אחרת – זו הנמצאת במוח האנושי.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
Shutterstock
