מה יש באדריכלות העתיקה הגורם לנו לחוש התרוממות רוח
מאיה מזרחי | 7 באוגוסט 2023 | גוף, נפש ורוחניות | 5 דק׳
תמונה למחשבה: מדוע היופי משנה
במאה ה-18, בימים בהם חי וצייר האמן ג'ובאני פאולו פניני, כמו גם בימינו, היה הפנתיאון אחד מאתרי התיירות הגדולים של רומא. המבנה המקורי נבנה על ידי הקיסר אוגוסטוס (27 לפנה"ס - 14 לספירה), נשרף ונהרס. הוא נבנה מחדש במאה ה-2 לספירה ומאז שרדו המקדש והכיפה בשלמותם. פניני מצייר את המבנה מאוכלס במבקרים זרים ובמבקרים רומאים מקומיים מכל שכבות החברה, המתכנסים בפנתיאון כדי להתפלל, לפטפט ולהתפעל מהארכיטקטורה המופלאה.
פניני השתמש בידע שלו בארכיטקטורה ובעיצוב תיאטרוני כדי להגדיל מעט את המבנה, כך שכל החלל הפנימי והפרטים שבו ייקלטו בתמונה, כולל הפתח המוביל החוצה והחלל במרכז הכיפה שדרכו נראים השמים משובצים בעננים. בדרך זאת תיאר פניני את השאיפות הגבוהות של האדריכלות הקלאסית – לחבר את האדם לשמיימי ולקוסמוס.
לא במקרה נשאר הפנתיאון במשך שנים רבות כל כך מוקד עלייה לרגל למבקרים, אמר לי בריאיון האדריכל פרופ' חוליו ברמודז, נשיא ACSF (Architecture, Culture, and Spirituality) – פורום אמריקני המאגד בתוכו אדריכלים מכל העולם הרוצים להחזיר את הממד הרוחני לאדריכלות. "בתקופת הרנסנס וגם כשיורדים עמוק יותר אל ימי הביניים, אל תרבויות רומא, יוון, מצרים או פרס, סין, הודו ויפן, האדריכלות הייתה רוחנית", הסביר לי פרופ' ברמודז. "היו בה יופי וממדים שריגשו אנשים וחיברו אותם למשהו גדול יותר ממה שהם. וזה עבד. בירושלים, למשל, מרגישים את זה".
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
"פנים הפנתיאון ברומא", ג'יובאני פאולו פניני, 1734
