כשחושבים היום על פסיכופתים מדמיינים רוצחים סדרתיים, מאפיונרים ודיקטטורים – טד בנדי, אל קפונה וג'וזף סטלין. אבל אף אחד לא חושב על החבר מהשכונה, על המנכ"ל במקום העבודה, על הפוליטיקאי האהוב עליו או על הניצב במשטרה. "את וכל אדם אחר בעולם, נתקלים בפסיכופתים על בסיס יומי. את לא יודעת מי הם, כי אין לך מספיק מידע. אבל הם שם – זה יכול להיות הרופא שלך, הפסיכולוג, המורה, היועץ ואפילו העובד הסיעודי שתפקידו לסייע לחלשים", אומר לי פרופ' רוברט דאגלס הייר (Hare), מומחה עולמי לפסיכופתיה.

אם בחברות העבר היה קשה עד בלתי אפשרי לפסיכופתים להתקדם ולתפוס תפקידי מפתח בחברה, אלא אם נולדו למעמד האצולה, המהפכה התעשייתית והשוק החופשי העניקו לפסיכופתים סיכוי טוב הרבה יותר לשחרר את הפסיכופתיה שלהם לעולם. הם יכלו לרכוש השכלה, להשיג עבודה נחשקת ולהשתמש בנטיות הטבועות בהם כדי לטפס בסולם ההיררכיה העסקי, הפוליטי, האקדמי או הצבאי.