מחדרי חקירות שבהם חפים מפשע השתכנעו שביצעו רצח, דרך ניסויים שיצרו זיכרונות לאירועים שלא התרחשו, ועד שנאה עצמית יהודית: הפסיכולוגיה מנסה להבין כיצד האשמות שמגיעות מבחוץ עלולות להפוך בהדרגה לאמונה פנימית
ישראל נמדר | 11 באוקטובר 2026 | חברה והיסטוריה | 19 דק׳
אפשר לגרום לאדם להאמין שהוא רוצח. האם אפשר לגרום לו גם לשנוא את הקבוצה שלו?
בשעות אחר הצהריים של 6 בנובמבר 1986 נכנס טום סויר לתחנת המשטרה בקלירווטר שבפלורידה כאדם חופשי, במטרה לסייע לחוקרים בפענוח רצח שכנתו. בבוקר המחרת, לאחר לילה שלם ללא שינה, כבר מצא את עצמו מודה ברצח. באותו שלב, אפילו סויר עצמו לא היה בטוח בחפותו[efn_note]State v. Sawyer, 561 So. 2d 278 (Fla. Dist. Ct. App. 1990)
[/efn_note].
הכול התחיל כמה ימים קודם לכן כאשר נמצאה גופתה של ג'נט סטאשק בדירתה. סויר בן ה-33 עבד במגרש גולף והתגורר בדירה הסמוכה לסטאשק. כששוטרים שוחחו איתו לאחר גילוי גופתה, פניו האדימו והוא נראה נבוך. מבחינתם, זו הייתה התנהגות מחשידה. לימים התברר כי סויר סבל מחרדה שגרמה לו להסמיק ולהזיע כשחש שבוחנים אותו. מה שנראה לחוקרים כסימן לאשמה היה תגובה אופיינית למצוקה.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
