בשנתיים האחרונות כתבנו על "מהפכת התרבות" השוטפת את המערב. זה התחיל בידיעות שפורסמו באינטרנט על מורים המתנגדים ללימוד יצירותיו של שייקספיר בשיעורי שפה, מכיוון שלטענתם שייקספיר משקף נקודת מבט השייכת ל"פריבילגיה לבנה, זכרית, אירופית" ‏Christina Torres, “Why I’m Rethinking Teaching Shakespeare in My English Classroom”, Edweek.org, October 2019
. באוניברסיטאות כמו ברקלי החלו המרצים לחלק כרטיסיות לסטודנטים בהם יוכלו לכתוב את שמם ואיך לפנות אליהם בשיעור: "היא", "הוא", "הם" או כינוי אחר. ו"מדריך השפה" שהוכן באוניברסיטת קולורדו המליץ לא להשתמש במילים "גבר", "אישה", "הוא", "היא" וכו' ‏Inclusive Communications Task Force at Colorado State University, “Inclusive Language Guide”, October 2018
.

בשלב הבא החלו תאגידים אמריקניים ועסקים בינוניים לקדם מדיניות "גיוון" תעסוקתית שאילצה מנהלים לאתר שחורים, לטינים או בני מיעוטים אחרים על חשבון עובדים פוטנציאליים לבנים רק למטרת "גיוון" הרכב העובדים. המחשה לכך היא החלטתה של חברת התעופה "יונייטד איירליינס" להחליט על זהות הטייסים לא רק על פי קריטריונים מקצועיים, אלא גם על פי צבע עור וזהות מינית ‏United Airlines, "Our flight deck should reflect the diverse group of people on board our planes every day…", Twitter, 6 April 2021
.