הטבע פועל לפי חוקים לא-שוויוניים וכך גם בני האדם, אז מדוע החברה מקדשת את השוויון ומתייחסת אליו כערך אבסולוטי עליון?
15 באוקטובר 2020 | חברה והיסטוריה | 17 דק׳
זה בעצם הפוך: מדוע שוויון הוא עיקרון שגוי
יער האמזונס שבדרום אמריקה הוא אחת מהמערכות האקולוגיות המגוונות ביותר בעולם. מדענים קטלגו בו כ-16,000 זנים שונים של עצים. אבל לצד מגוון העצים העצום הזה, גילו החוקרים שיש בסך הכול כ-227 זני עצים "היפר-דומיננטיים" התופסים כמחצית משטח האמזונס[1]. כלומר, רק 1.4 אחוזים מכל זני העצים באמזונס תופסים נתח של כ-50 אחוז מעצי היער. מדוע?
תארו לעצמכם שני צמחים הצומחים זה ליד זה. בכל יום הם יתחרו על אור השמש ועל האדמה. אם צמח אחד יגדל רק טיפ-טיפה מהר יותר מהאחר, הוא יוכל להתארך, לתפוס יותר שמש ולגמוע יותר מי גשמים. ביום למחרת, תוספת האנרגיה (שמש ומים) תאפשר לצמח לגדול אף יותר. הדפוס יימשך עד שהצמח החזק ישתלט על האזור וייהנה מהחלק העיקרי של השמש, האדמה והמזון.
לצמח המשיג יתרון על פני הצמח האחר תהיה, מן הסתם, יכולת טובה יותר לפזר זרעים ולהתרבות, מה שייתן לזן הזה טביעת רגל גדולה יותר בדור הבא. תהליך כזה חוזר על עצמו שוב ושוב עד שהצמחים שיגדלו ויתרבו מעט טוב יותר ישתלטו על היער כולו. זה נקרא "יתרון מצטבר". מה שמתחיל ביתרון קטן, גדל במשך הזמן והפך ליתרון גדול. צמח אחד זקוק רק לפער קטן על הצמח השני כדי להתרבות ולנצח בתחרות.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
קריקטורה: מושיק גולסט
