כבר מספר חודשים שסם בראונבק (Brownback), שגריר ארה"ב לענייני חופש דת בעולם, לוחץ על ממשל טראמפ להטיל סנקציות על מנהיגים סינים שידיהם מגואלות בדם. על פי כתבה שהתפרסמה בוושינגטון פוסט בסוף יוני השנה, בראונבק רוצה שהנשיא טראמפ יחתום על צו נשיאותי המאפשר למחלקת המדינה ולמשרד האוצר האמריקני להקפיא חשבונות בנק ונכסים אישיים של פוליטיקאים סינים המעורבים בדיכוי חופש האמונה.

על פני השטח מאמציו של בראונבק אינם מפתיעים במיוחד. פוליטיקאים כמותו, שתפקידם לקדם נושאים הקשורים בחופש האמונה, תמיד היו ותמיד יהיו. עוד בתקופת הנשיא ביל קלינטון נשמעה ביקורת אמריקנית על מצב זכויות האדם בסין (שפסקה כשסין הצטרפה לארגון הסחר העולמי). גם ממשל בוש הבן ואובמה עודדו בפומבי את חופש האמונה בסין.

אם טראמפ יחליט להשתמש בזה, הוא ישבור את הכללים שהכתיבה סין לעולם במשך יותר משני עשורים ויפיל פטיש כבד על ראשה של המפלגה הקומוניסטית

ולמרות זאת, אף אחד מהממשלים האלה לא העז לקחת את הביקורת צעד אחד קדימה, לחשוף בפרהסיה סוגים שונים של הפרות זכויות אדם בסין ולאיים בסנקציות. בבית הלבן הנוכחי, לעומתם, מתפתחת בימים אלה מגמה אנטי-סינית העשויה לשגר למרחב בתוך זמן לא רב את "נשק יום הדין", שלהערכתנו יכול לגרום לסינים לקפל את הזנב בין הרגליים ולעשות קאו-טאו.

נתחיל ממאי האחרון, כשמזכיר המדינה של ארה"ב וראש הסי-איי-אי לשעבר, מייק פומפאו, חושף את דו"ח חופש הדת הבין-לאומי לשנה שחלפה, ומצהיר כי הוא מציב בעדיפות גבוהה את נושא חופש הדת והאמונה בעולם. "נעמוד לצד כל אינדיבידואל הרוצה ליהנות מזכויות האדם הבסיסיות ביותר", אמר.

לא עובר שבוע ופומפאו הופך את הדיבורים למעשים ועל הדרך גם יוצר היסטוריה: הוא פונה לסין ומפציר בה לקחת אחריות מלאה ולעשות חשבון נפש על לא פחות מאשר אירוע טיאננמן מ-1989 – אירוע שהשלטון הסיני מטייח עד היום. המפלגה הקומוניסטית של סין מעולם לא פרסמה את מספר האנשים שרצחה בכיכר טיאננמן בבייג'ינג באירוע שעדיין נחשב לטאבו. הערכות של ארגונים לזכויות אדם מצביעות על מספר הרוגים הנע בין מאות לאלפים.

הלאה. כעבור חודש, ב-24 ביולי, פומפאו מפרסם מאמר בעיתון USA Today המלין על הפרות חופש הדת והאמונה במדינות שונות ברחבי העולם, ובהן סין. לדבריו, סין "ככל הנראה כולאת, לפחות, מאות אלפי אויגורים ומיעוטים מוסלמיים אחרים במחנות כליאה באזור שין-ג'יאנג [שבסין]". פומפאו קורא לממשלות ברחבי העולם לנקוט בצעדים ברורים נגד הפרות זכויות האדם האלה, וחשוב מכך – לתת לנושא עדיפות במדיניות החוץ שלהם.

מאמרו של פומפאו היה ספתח למה שהגיע כעבור יומיים – הוועידה הראשונה בהיסטוריה של ארה"ב בנושא חופש הדת והאמונה שמוביל פוליטיקאי בכיר בדרגת שר. כ-80 משלחות ממדינות שונות בעולם הוזמנו לוועידה שהוביל סגן נשיא ארה"ב, מייק פנס.

פנס, המשתייך לזרם הנוצרי האוונגליסטי, לא שם דגש מיוחד על סין. לדבריו, 83 אחוז מאוכלוסיית העולם מתגוררת במדינות שבהן חופש האמונה מאוים או נשלל לחלוטין. ולמרות זאת, הוא יודע שהקו שהוא מקדם ביחד עם פומפאו וטראמפ אמור להכאיב יותר מכל למפלגה הקומוניסטית הסינית.

מאז אמצע שנות ה-90 המפלגה הקומוניסטית הסינית מנסה לשנות את האופן שבו תופסים אותה ברחבי העולם. היא אינה רוצה להצטייר כמדינה הטובחת באלפי סטודנטים ועוברי אורח בכיכר טיאננמן; הקוצרת איברים ממתרגלי פאלון גונג הכלואים במחנות עבודה בכפייה; או הרודפת את העם הטיבטי; כולאת במחנות מעצר מאות אלפי אויגורים; ועוקבת באמצעות אלגוריתמים אחרי כל מילה שכותבים הסינים באינטרנט – היא רוצה להצטייר בעינינו כמדינה מתקדמת, מודרנית ופתוחה לעסקים ולהשקעות.

חוק בלתי כתוב קובע שלגופים החזקים בעולם – ממשלות זרות – מותר לבקר את נושא זכויות האדם וחופש האמונה בסין, אבל רק מאחורי דלתיים סגורות. לשרים, בארץ למשל, אסור להעלות את הנושא לדיון בכנסת, ואסור לדבר על כך בעיתונות כדי לא ליצור לנושא תהודה. דיפלומטים ישראלים יודעים שמי שחורג מהכלל זוכה מיד לטלפון או למכתב חריף ממשרד החוץ הסיני המאיים על מדינת ישראל במשבר דיפלומטי. כך בדיוק קרה, למשל, לחברי כנסת שהתבקשו ב-2012 על ידי מתנדבים לחתום על עצומה המגנה את קצירת האיברים בסין. הפרות זכויות אדם הן נקודות תורפה, קו פרשת מים שאסור לאף גורם ממשלתי בכיר בעולם לחצות.

עד היום רק קומץ אמיץ של פקידי ממשל בדרגים בינוניים העז להעלות את הנושאים האלה לסדר היום (כמו משה פייגלין בישראל ב-2014, וחבר הקונגרס דיינה רורבאכר בארה"ב ב-2016). מה שהם העלו לא זכה להד משמעותי ומתמשך בכלי תקשורת ישראלים או זרים. אם טראמפ יחליט לחשוף את הפרות זכויות האדם האלה וייצור להם הד, הוא ישבור את הכללים שהכתיבה סין לעולם במשך יותר משני עשורים ויפיל פטיש כבד על ראשה של המפלגה הקומוניסטית – שתפעל כדי להשתיק אותו במהרה. טראמפ, מומחה לא קטן למשא ומתן, ידרוש ויתורים בתמורה.

"זה כלי הנשק מספר 1 שאסור לנו לוותר עליו אף פעם", אמר בחודש מרץ דן בלומנטל (Blumenthal), מנהל לימודי אסיה במכון המחקר האמריקני AEI, ששימש כעשור בתור יועץ לממשלת ארה"ב בענייני סין (במשרד ההגנה תחת ממשל אובמה ובוש). בלומנטל אף הציע במהלך כנס "פורום אסיה" של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס בוושינגטון, שמחלקת המדינה האמריקנית תקים "משרד מידע", בדומה למשרד שהוקם בתקופת המלחמה הקרה וחשף הפרות זכויות אדם שביצעה ברה"מ. "מה שאנחנו צריכים לעשות, ומה שעשינו כבר בצורה אפקטיבית, זה להפחיד את סין", הדגיש.

למעשה הנשיא טראמפ כבר החל לאיים על פוליטיקאים ואנשי עסקים שמפירים זכויות אדם. במסגרת "חוק מגניצקי" שהונהג ב-2012 והורחב ב-2016, ניתנת לנשיא יד חופשית, כמעט, להעניש פקידי ממשל במדינות זרות המפרים זכויות אדם. בדצמבר 2017 השתמש טראמפ בחוק כדי להטיל סנקציות על 13 אישים, ובהם גנרל ממיאנמר שביצע פשעים נגד הרוהינגיה, קבוצה אתנית במערב מיאנמר; ומפקד במשרד ביטחון מוניציפלי בבייג'ינג (המשטרה) שגרם למותה, במעצר, של עורכת דין סינית לזכויות אדם. משרד האוצר האמריקני הוסיף עוד 39 אנשים וחברות לרשימת הסנקציות.

באותו חודש אמר לנו יו"ר האיגוד הטייוואני לזכויות אדם בסין, מר יאנג חיאנג-הונג, כי במהלך פגישה שערך עם פקידי ממשל אמריקנים בטייוואן, נאמר לו כי הממשל האמריקני מבצע הכנות ליישום רחב יותר של החוק. "נאמר לי שמחלקת המדינה האמריקנית עורכת הכנות כרגע. ידוע להם שפקידי ממשל רבים בסין מעורבים בקצירת איברים בהיקפים גדולים יותר או פחות, ושרדיפת הפאלון גונג היא המקרה המתועד בצורה המפורטת ביותר ולכן הקל ביותר לאיסוף".

באפריל השנה טראמפ נקט בצעדים נוספים כשהטיל סנקציות נגד 24 אוליגרכים ואנשי ממשל רוסים. כמובן, העובדה שממשל טראמפ מכין רשימות של "אנשים רעים" בסין ובמדינות אחרות בעולם, אינה מבטיחה שהוא בהכרח ינקוט נגדם מיד בפעולה. גם לא בטוח שמחלקת המדינה האמריקנית תחשוף את מלוא הפשעים שביצעו הפושעים – נושאי טאבו רגישים. לא לחינם כינינו את המהלך "נשק יום הדין". מדובר במהלך שאם יבוצע נכון יהיה צעד דרסטי. טראמפ ירצה להמתין לרגע הנכון כדי להשתמש בו. רגע שעשוי להגיע אם מלחמת הסחר תסתבך ויידרשו מנופי השפעה נוספים על סין.