כמו אצל קפקא, רק במציאות הישראלית 

נדמה שאין בישראל פרשת רצח שאזרחים עקבו אחריה בלהיטות ובאדיקות גדולות כל כך כמו פרשת רצח תאיר ראדה ז"ל. ואפשר להבין מדוע: מותה האלים של נערה שטרם מלאו לה ארבע עשרה, בלב יישוב קטן ופסטורלי ברמת הגולן – ועוד בתוך תחומי בית ספר, המקום האחרון שניתן להעלות על הדעת כזירת רצח (אלא אם כן מחשיבים את בית הספר מהסדרה "באפי ציידת הערפדים"); לצדה, ההתנהלות המקוממת של הגורמים הרשמיים והממסדיים; ולבסוף, מציאת השעיר לעזאזל בדמותו של הזר.

לעתים, כמו שאומרת הקלישאה, המציאות עולה על כל דמיון – ובפרשה זו מצויים כל החומרים לסדרה בלשית מרובת עונות.