מסע ההישרדות של שושן הרן ומשפחתה – מהתופת בבארי ועד הבחירה בחיים ובעשייה
דינה גורדון | 5 בפברואר 2026 | תרבות ואמנות | 3 דק׳
גבולות המוסר האנושי
בבוקר ה-7 באוקטובר, עם הישמע האזעקה, מיהרו שושן הרן, בת 67 ובעלה אבשלום ז"ל, להוביל את בני משפחתם שהתארחו בביתם בקיבוץ בארי אל הממ"ד. מנומנמים, בפיג'מות ויחפים – חמישה מבוגרים ושלושה ילדים – הם נדחסו פנימה מתוך הנחה שהכול ייגמר "עוד מעט". אך הנחות קטנות הן לעתים התחלה של אסון גדול.
חמש שעות הם נלחמו עד הדבר היחיד שנותר להם: ידית הדלת. הגברים אחזו בה בכוח בזמן שבחוץ ירו מטחים והוטלו רימונים לעבר הבית. כשבסוף הדלת נפרצה, לא נותרה להם ברירה אלא להיכנע.
ההמשך היה ניסיון לפרק באופן שיטתי משפחה. שני מחבלים חטפו את נכדיה של הרן, יהל בת השלוש ונווה בן השמונה, ונמלטו איתם בריצה. אחרים הפרידו בכוח בין נשים לגברים ודחקו את כולם החוצה אל כלי הרכב באיומי קלצ'ניקוב. סביבם היו גופות. ואז, בתוך הבלגן, עדי – אימם של הילדים – רצה אחרי החוטפים, התעמתה איתם באומץ בלתי נתפס, והצליחה להתאחד עם ילדיה. הם הצטרפו לרכב שבו רוכזו הנשים תחת איום ישיר בנשק.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
שושן הרן, "שבויה במשימה", ידיעות ספרים, ינואר 2026
