אנחנו לא חיות, וגם לא רובוטים

בניגוד לרושם שמעורר שמו, "מרד המכונות" אינו ספר מדע בדיוני בסגנון ספרי הרובוטים של אסימוב, ואף אינו מזהיר מפני תרחישי אימים בהם בינה מלאכותית קמה על יוצריה ומשתלטת על העולם. ה"מכונות" עליהן מדובר כאן אינן אלא בני האדם עצמם, והמרד הוא קריאת תגר על תפיסת העולם המתייחסת אליהם בתור מכונות ביולוגיות גרידא – הלוא היא התפיסה המטריאליסטית-פיזיקליסטית, השוללת מהם כל סוג של רוח ונשמה. בסגנון שנון, חריף ומשעשע, תוקף המחבר את אותה השקפה וחושף את כשליה והאבסורדיות שבה, במטרה לשחרר את האדם מהשעבוד לה.

מאז ראשית ההיסטוריה ברור היה לאדם כי יש בו דבר מה ייחודי – נפש, רוח או נשמה המבדילה אותו מהעולם החומרי ואף משאר הברואים. וכי כיצד ניתן להסביר אחרת את קיומה של התודעה האנושית על מגוון חוויותיה ופעולותיה? אולם הכרה מובנת מאליה זו הועמדה תחת מתקפה בעידן המודרני. תנועות שונות השתמשו בשיטה המדעית כדי לבצע תהליך ארוך וכואב של רדוקציה כלפי האדם: בתחילה הופשט ממעמדו כנזר הבריאה וצלם אלוהים, והופחת לדרגת בעל חיים בלבד. לאחר מכן עבר רדוקציה נוספת, מהביולוגיה לכימיה ומשם לפיזיקה, ונטען שלמעשה איננו אלא אוסף חלקיקים חומריים הכפופים לחוקי הטבע העיוור. לשיטה זו, הבחירה החופשית היא אשליה, המוסר והמצפון אינם אלא תוצר אבולוציוני, הרגשות הם לא יותר מהפרשות כימיות, והתודעה עצמה היא רק סוג של לולאה שבה החומר מתפתל סביב עצמו. תפיסה זו עשויה להיראות קוסמת מנקודת מבט מדעית, אולם השלכותיה על האדם הן הרסניות, שכן היא מרוקנת את קיומו מכל תוכן ומשמעות, שוללת ממנו את נכסיו היקרים והמקודשים ביותר, והופכת את חייו לבדיחה טפלה השבויה באשליות עצמיות. ניהיליזם מיואש הוא המסקנה האפשרית היחידה במציאות כזו.