מרסלינו דה סאוטואולה (De Sautuola), משפטן ספרדי וארכיאולוג חובב בן המאה ה-19, חזר לביתו, בשנת 1878, מהתערוכה האוניברסלית בפריז, נלהב יותר מאי פעם. באחת התצוגות הופיעו אובייקטים חצובים מעצם שהתגלו במערות, ודה סאוטואולה חש שאולי אם יחפור במערה הנמצאת בשטח ביתו במחוז קנטבריה בצפון ספרד, ימצא אובייקטים דומים. הוא גייס לפרויקט ארכיאולוג מומחה מאוניברסיטת מדריד, ויחד ניגשו לעבודה.

יום אחד, בשעה שחפר דה סאוטואולה ברצפת המערה, מריה, בתו בת השמונה, נכנסה לעומק המערה והחלה להתבונן בה בעיני ילדה סקרנית. בעוד שעיניו של אביה היו נעוצות באדמה, הביטה מריה אל עבר התקרה ואמרה: "אבא בוא תראה, יש פה ציור של שור". דה סאוטואולה הצטרף לבתו ומיד זיהה שמה שצויר על התקרה לא היה שור אלא ביזון – שבאותה תקופה היה נדיר ובסכנת הכחדה.