מהכלוב במעמקי עזה ועד לתוכנית הבריחה שרקם: אבינתן אור מתאר כיצד שרד רעב, בידוד ועינויים, ומה עזר לו לשמור על רוח חופשית גם בשבי
דינה גורדון | 11 באוקטובר 2026 | תרבות ואמנות | 3 דק׳
אבינתן אור חוזר אל מעמקי השבי
יש מילים ששמענו בילדותינו מדמויות שהערצנו והשאירו בנו חותם עמוק. עבור אבינתן אור היו אלה המילים שאביו נהג לומר לו בכל פעם שנתקל בקונפליקט או כשדברים רעים התרחשו סביבו: "תמיד תדרוש קודם דין וחשבון מעצמך, ואחר כך תבדוק מה עושה הסביבה. הוא לימד אותי להתחיל בי, לדעת שהאחריות היא שלי", הוא כותב.
אור נזכר במילים האלה כשהמון משולהב בעזה ניסה לקרוע אותו לגזרים בלינץ', לאחר שנחטף ממסיבת הנובה. הוא נשא אותן איתו גם במשך כמעט שנתיים של שבי, כשהיה כלוא ומבודד בתוך כלוב ברזל, עשרה מטרים מתחת לאדמה במנהרה חשוכה בעזה.
המילים של אביו עזרו לו להשתחרר מן הכעס. הכעס על הרעב הנורא שהציק לו ללא הרף, על הגורל שהביא עליו את הניסיון הקשה הזה, ועל חוטפיו. מבחינתו החוטפים היו האויב שמבחוץ; הכעס היה אויב מבפנים – זה שגוזל כוחות ומשאבים ומרעיל את האדם.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
אבינתן אור, "מבעד לאדמה", כנרת, זמורה דביר, ספטמבר 2026