כניסה
הרשמה לניוזלטר

אם עקרונות הבנייה הקלאסית עוזרים לאדם לחיות טוב יותר, מדוע הערים שלנו מכוערות כל כך?

מאיה מזרחי | 12 במאי 2021 | תרבות ואמנות | 3 דק׳

"מתוך הכלום הוא עשה את השאנז אליזה"

כשלואי נפוליאון בונפרטה, אחיינו של נפוליאון האגדי, חזר אחרי 12 שנות גלות מלונדון לפריז במטרה להפוך לנשיא הרפובליקה הצרפתית השנייה, הוא שנא את מה שהוא ראה. ב-1846, הבירה הצרפתית, הנחשבת היום ל"עיר האורות", הייתה שונה לחלוטין ממה שהיא היום: היא הייתה צפופה, מלוכלכת ומלאה במחלות. "מדוע פריז לא יכולה להיות יותר כמו לונדון?" שאל את עצמו בונפרטה – "עם פארקים גדולים, שדרות יפות, ומערכת ביוב מודרנית?"

לאחר שהכתיר את עצמו לקיסר הוא מינה מתכנן עירוני בשם ג'ורג' אז'ן אוסמן למושל מחוז הסן במטרה שיערוך שינויים מאסיביים בעיר. הוא הורה לו לתת לפריז "אוויר", לאחד את רחובותיה לדבר שלם לפי עקרונות הבנייה הקלאסית, ובקיצור – להפוך אותה ליפה.

אוסמן עבד על הפרויקט במשך 17 שנים בחופש מוחלט. הוא חתך בתוך מבוך שכונות העוני של פריז והוריד 12,000 בניינים. הוא פינה מקום כדי לבנות את האופרה "גרנייה", יצר את כיכר השוק של "לה האל" וקישר את תחנות הרכבת לשדרות הארוכות ולרחבות החדשות שיצר. הוא גם הזמין את קישוטי הרחוב היפים שכה נעים לעבור על פניהם, כמו המנורות, הקיוסקים ובימות התזמורת ב-27 הפארקים והכיכרות שבנה.

Nir Buras, "The art of classic planning Building Beautiful and Enduring Communities", January 2020

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
שתפו: