דוח שפרסמה הוועדה לחופש העיתונות בארה"ב ב-1947, קבע שחופש העיתונות נמצא בסכנה. הדוח פירט שלוש סיבות בסיסיות לכך: 1. חשיבותה של העיתונות עלתה עם הפיכתה לכלי תקשורת להמונים. אך בו בזמן, שיעור האנשים היכולים לבטא את רעיונותיהם דרך העיתונות פחת. 2. המעטים שמפעילים את כלי התקשורת אינם מעניקים שירות שתואם את צרכי החברה. 3. אלו המנהלים את מנגנון העיתונות התנהלו לעתים בשיטות שהחברה מגנה ויש להסדיר ולנהל זאת.

"העיתונות המודרנית עצמה היא תופעה חדשה", נכתב בדוח, "הסוכנויות הללו יכולות לעורר חשיבה ודיון. הן יכולות גם לחנוק אותם. הן יכולות לחזק את התקדמות התרבות או לסכלה. הן יכולות להשחית ולבזות את המין האנושי. הן יכולות לסכן את שלום העולם; הן יכולות לעשות זאת בשגגה, בהיעדר מודעות. הן יכולות להדגיש או להסתיר את החדשות ואת חשיבותן, להתסיס וללבות רגשות, ליצור שאננות מדומה ונקודות עיוורון, לנצל לרעה את המילים הגדולות ולעמוד מאחורי סיסמאות ריקות מתוכן. היקף פעילותן וכוחן מתעצם בכל יום, כאשר יותר ויותר כלים חדשים עומדים לרשותן. הכלים הללו יכולים להפיץ שקרים מהר יותר ורחוק יותר משחלמו האבות המייסדים שעיגנו את חופש העיתונות בתיקון הראשון לחוקה שלנו".