השחקנית יבגניה דודינה מאמינה בגורל מלמעלה ולא אוהבת ששואלים אותה על מזג האוויר
מאיה מזרחי | 21 בספטמבר 2017 | תרבות ואמנות | 2 דק׳
החיים מראים לנו שאנחנו מריונטות
לפני ארבע שנים נפגשנו ברחבה של קפה "הבימה", יבגניה דודינה הדליקה סיגריה נוספת ומדי פעם חייכה לעובדי התיאטרון שעברו באזור. "אני כל כך שמחה שאני לא צריכה לדבר איתך על כמה שאני מתגעגעת לשלג של רוסיה", היא אמרה לפתע, משפט שאני נזכרת בו, וצוחקת, בכל פעם שאני קוראת ראיון נוסף עם דודינה שבו היא נשאלת על מזג האוויר.
גם הכינוי "מלכת הקרח" הופיע לא פעם לצד שמה של דודינה בעיתונים. פעמים רבות השוו אותה לדמותה הכובשת והדרמטית של חנה רובינא. אך דווקא כשהחלה לדבר איתי ברגישות, בקולה העמוק והמחוספס, על חייה בתיאטרון ומחוץ לו, גיליתי שההיפך הוא הנכון. מה שהתפרש אז כ"מלכת הקרח" הוא אולי הדרך הישירה שלה להגיב לדברים.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
צילום: אדר יראון
