כניסה
הרשמה לניוזלטר

הוא כבר לא היה בטוח לאן הוא נוסע. הוא לא אכל כמה ימים, לא ישן, גופו…

מאיה מזרחי | 20 במאי 2017 | תרבות ואמנות | 5 דק׳

אני האיש בשחור

הוא כבר לא היה בטוח לאן הוא נוסע. הוא לא אכל כמה ימים, לא ישן, גופו היה מלא בגלולות ובאלכוהול.

הוא עצר את הג'יפ בצד הכביש והניח את ראשו על ההגה. "אני לא יכול לסבול את זה יותר, הגעתי לתחתית". הוא שנא את עצמו, שנא את הגלולות שהיה תלוי בהן כל כך, שנא את השקרים שיצאו מפיו והרגיש שהוא לא ראוי יותר לחיות. פעם הוא עוד היה מתפלל לאלוהים, אבל עכשיו הרגיש שאפילו אלוהים כבר התייאש ממנו.

תמונה:Daniel-Hartwig/Flickr

תמונה:Daniel-Hartwig/Flickr

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
ברונו פרייזנדרפר, 12 משפטים ששינו את העולם, מגרמנית: עירד בן יצחק, הוצאת עם עובד, 2026
הפילוסופיה חוזרת לרחוב

גלית דהן קרליבך

מיכל זמורה, גדולה מסך חלקיי, ידיעות ספרים, ספטמבר 2026
"מה עוד אני יכולה לתת אחרי שכבר נתתי הכול"

חיים אבייב

אבינתן אור, "מבעד לאדמה", כנרת, זמורה דביר, ספטמבר 2026
אבינתן אור חוזר אל מעמקי השבי

דינה גורדון

"ראשיהם של זקן וצעיר", לאונרדו דה וינצ'י, 1500-1495
תמונה למחשבה: לא רק לדאוג להם – גם להזדקק להם

מאיה מזרחי

פו הדוב
מאה שנה ביער מאה האקרים: מה פו הדב ידע על חברות

מאיה מזרחי

אריה לוי, "תיקון עולם", ספרי ניב, פברואר 2026
מעשה אחד, עולמות שלמים

דינה גורדון

שתפו: