בתקופות קדומות האומנות ומיתוסים על אלים וגיבורים על אנושיים אפשרו לאדם לעצור את מירוץ החיים ולחוות זמן מסוג אחר. האם היום, כשחיינו מושפעים מתרבות של בידור, ריאליטי ורדיפה אחר הישגים, אנו עדיין יכולים לצאת מהזמן היום יומי ולהיזכר בדברים החשובים?

מאיה מזרחי | 20 באוקטובר 2013 | תרבות ואמנות | 10 דק׳

המיתוס שגורם לזמן לעמוד מלכת

היום כבר רואים אותם בכל מקום בעיר. האנשים שעושים ג'וגינג בפארקים, על חוף הים ואפילו ברחובות סואנים. אולי גם אתם כאלה: רצים ללא הפסקה, מוציאים אנרגיה, חדורי מטרה, לא משנה מה הנסיבות שאתם פוגשים בדרך. אם יש מעבר חציה, אתם ממשיכים לקפץ במקום. אם מישהו מעז לעצור אתכם, אתם ממהרים לסיים את השיחה כדי להמשיך. מצוידים באוזניות, אתם מבודדים את עצמכם מן העולם - ורצים.

"רצים אל מותם" כתב הפילוסוף ז'אן בודריאר בספרו "אמריקה", שם הוא מדמה את האדם המודרני, כלומר אותנו, "לרצים שאיבדו את הנוסחה לעצור את עצמם". את החברה הוא מדמה לאיש שמן שממשיך להשמין כי איבד את היכולת לרסן את עצמו.