זוג מבוגר חזר אל הבית ברמת השרון בו גידל את ילדיו, אחרי כמה שנים ששהה בחו”ל. הבעיה היחידה היא שהבית שנבנה בשנות ה-80, בחמישה מפלסים, לא התאים יותר לחייהם החדשים. זוג האדריכלים ליאור רוזנפלד ויעל שחר נענו לאתגר, שברו כמה קירות, הגדילו חדרים, בחרו רהיטים חדשים ושינו את הבית מקצה לקצה. הם אפילו יצרו גלריה להצגת עבודות הצילום של בעלת הבית
מאיה מזרחי | 27 באפריל 2015 | תרבות ואמנות | 2 דק׳
סיור בבתים: מיני תערוכה בבית ברמת השרון
לאחר שמחנים את הרכב סמוך לדלת הכניסה, נכנסים למבואה שהייתה בעבר חדר ופטיו, כניסה סגורה אלכסונית ואפורה. האדריכלים פתחו הכול, הורידו את הפטיו והפכו את החלל לנקי. הם ריצפו אותו במרצפות קרם (״חזי בנק"), והפכו אותו לגלריה עם צילומי אמנות מתחלפים של בעלת הבית. היצירות תלויות על פסים שמאפשרים להחליף אותן בקלות והתאורה מיועדת להאיר עליהן כמו בגלריה אמיתית.
הפסלים על קונסולות העץ (״מרקו פולו") הם אוסף של בעלת הבית וחלק מתצוגת הגלריה. הסלים הם מ"אין אנד אאוט". מעקה זכוכית שקוף יוצר את ההפרדה עם הסלון ונותן הרגשה של פתיחות כאשר אפשר לראות את מה שקורה בתוך הבית. המעקה מאפשר לשלב את החלל כחלק מהבית ולהכניס אור טבעי למבואה. דלת סקרימיו לבנה (״סטאטו") היא פתח דיסקרטי לשירותי האורחים השומרת על מראה אחיד של החלל בלי לבלוט
המדרגות למטה מובילות למרתף שמנוצל לרוב על ידי הנכדים שמגיעים כדי לרבוץ על הספה, לשחק ולראות טלוויזיה. כאשר עולים חצי קומה למעלה מגיעים לחלל המרכזי בו נמצא הסלון (התמונה שפותחת את המדור), המטבח ופינת האוכל. בעלת הבית לא רצתה סלון שיהיה רק למטרת אירוח ושיצטרכו להקפיד כל הזמן על ניקיונו, היא רצתה שהנכדים יהנו ויקפצו אם בא להם על הספה. המעצבים גם יצרו נישת נגרות לטלוויזיה (נגריית ״אבן צור") שאוצרת בתוכה את מערכות המיזוג, השמע וכו'.
מסביב לפינת האוכל היה בעבר קיר עוטף שצמצם את החלל. האדריכלים החליטו לשבור אותו כדי ליצור פתחים מקסימליים באמצעות חלונות זכוכית ואלומיניום – מראה נקי שמטשטש את הגבולות ומכניס את הפנים לבית. פינת האוכל שנראתה בעבר ״תקועה" הפכה למרכז הבית.
גוף התאורה הגדול אך הקליל המתנוסס מעליה הוא מ-S.T.OR. האדריכלים תכננו את שולחן האוכל בעל מראה שבטי שיעניק תחושה של חום וביתיות לחלל, הכיסאות הם מ"טולמנס".
המטבח נשאר נקי ופרקטי לבקשת בעלי הבית. בשל הדומיננטיות של שולחן האוכל הם ויתרו על ״אי" או כל דבר אחר מהסוג הזה. משטח הקוריאן הוא של חברת ״ליאוני". האדריכלים ביטלו את כל החלונות כדי ליצור חלון גדול יותר.
יחידת השינה בנויה מחדרים היוצרים צורת ר: חדר שינה ארוך, וחדר ארונות שמוביל לחדר הרחצה. היה חשוב לבעלי הבית שיהיה להם חדר שינה גדול ומודרני, אבל כזה השומר על חמימות ונעימות דרך פרקט, שטיח, טקסטיל של הווילונות ושל עטיפת המיטה. גם המנורה מבד מ"קרני תכלת" תורמת לאווירה הזאת. על שידה של ״יחידות שוקולד" יושבת טלוויזיה שניתן לסובב לצפייה בנינוחות על המיטה. מהחדר משתקף הירוק של הגינה וכתם של צבע נוסף של ההדום מקשט את החדר ושובר את הלובן.
חדר הארונות מהווה חלל מעבר עם ארונות משני הצדדים, שדרכו מגיעים לחדר הרחצה. את חדר השירות שהיה פעם הם סגרו והפכו לסוויטת רחצה. דלת זכוכית של סקריניו (סטאטו) מפרידה בין החללים וכך גם נכנס אור לחדר הארונות.
מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן
עוד כתבות של מאיה מזרחי
סיור בבתים: מיני תערוכה בבית ברמת השרון
זוג מבוגר חזר אל הבית ברמת השרון בו גידל את ילדיו, אחרי כמה שנים ששהה בחו”ל. הבעיה היחידה היא שהבית שנבנה בשנות ה-80, בחמישה מפלסים, לא התאים יותר לחייהם החדשים. זוג האדריכלים ליאור רוזנפלד ויעל שחר נענו לאתגר, שברו כמה קירות, הגדילו חדרים, בחרו רהיטים חדשים ושינו את הבית מקצה לקצה. הם אפילו יצרו גלריה להצגת עבודות הצילום של בעלת הבית
מאיה מזרחי | 27 באפריל 2015 | תרבות ואמנות | 2 דק׳
לאחר שמחנים את הרכב סמוך לדלת הכניסה, נכנסים למבואה שהייתה בעבר חדר ופטיו, כניסה סגורה אלכסונית ואפורה. האדריכלים פתחו הכול, הורידו את הפטיו והפכו את החלל לנקי. הם ריצפו אותו במרצפות קרם (״חזי בנק"), והפכו אותו לגלריה עם צילומי אמנות מתחלפים של בעלת הבית. היצירות תלויות על פסים שמאפשרים להחליף אותן בקלות והתאורה מיועדת להאיר עליהן כמו בגלריה אמיתית.
הפסלים על קונסולות העץ (״מרקו פולו") הם אוסף של בעלת הבית וחלק מתצוגת הגלריה. הסלים הם מ"אין אנד אאוט". מעקה זכוכית שקוף יוצר את ההפרדה עם הסלון ונותן הרגשה של פתיחות כאשר אפשר לראות את מה שקורה בתוך הבית. המעקה מאפשר לשלב את החלל כחלק מהבית ולהכניס אור טבעי למבואה. דלת סקרימיו לבנה (״סטאטו") היא פתח דיסקרטי לשירותי האורחים השומרת על מראה אחיד של החלל בלי לבלוט
המדרגות למטה מובילות למרתף שמנוצל לרוב על ידי הנכדים שמגיעים כדי לרבוץ על הספה, לשחק ולראות טלוויזיה. כאשר עולים חצי קומה למעלה מגיעים לחלל המרכזי בו נמצא הסלון (התמונה שפותחת את המדור), המטבח ופינת האוכל. בעלת הבית לא רצתה סלון שיהיה רק למטרת אירוח ושיצטרכו להקפיד כל הזמן על ניקיונו, היא רצתה שהנכדים יהנו ויקפצו אם בא להם על הספה. המעצבים גם יצרו נישת נגרות לטלוויזיה (נגריית ״אבן צור") שאוצרת בתוכה את מערכות המיזוג, השמע וכו'.
מסביב לפינת האוכל היה בעבר קיר עוטף שצמצם את החלל. האדריכלים החליטו לשבור אותו כדי ליצור פתחים מקסימליים באמצעות חלונות זכוכית ואלומיניום – מראה נקי שמטשטש את הגבולות ומכניס את הפנים לבית. פינת האוכל שנראתה בעבר ״תקועה" הפכה למרכז הבית.
גוף התאורה הגדול אך הקליל המתנוסס מעליה הוא מ-S.T.OR. האדריכלים תכננו את שולחן האוכל בעל מראה שבטי שיעניק תחושה של חום וביתיות לחלל, הכיסאות הם מ"טולמנס".
המטבח נשאר נקי ופרקטי לבקשת בעלי הבית. בשל הדומיננטיות של שולחן האוכל הם ויתרו על ״אי" או כל דבר אחר מהסוג הזה. משטח הקוריאן הוא של חברת ״ליאוני". האדריכלים ביטלו את כל החלונות כדי ליצור חלון גדול יותר.
יחידת השינה בנויה מחדרים היוצרים צורת ר: חדר שינה ארוך, וחדר ארונות שמוביל לחדר הרחצה. היה חשוב לבעלי הבית שיהיה להם חדר שינה גדול ומודרני, אבל כזה השומר על חמימות ונעימות דרך פרקט, שטיח, טקסטיל של הווילונות ושל עטיפת המיטה. גם המנורה מבד מ"קרני תכלת" תורמת לאווירה הזאת. על שידה של ״יחידות שוקולד" יושבת טלוויזיה שניתן לסובב לצפייה בנינוחות על המיטה. מהחדר משתקף הירוק של הגינה וכתם של צבע נוסף של ההדום מקשט את החדר ושובר את הלובן.
חדר הארונות מהווה חלל מעבר עם ארונות משני הצדדים, שדרכו מגיעים לחדר הרחצה. את חדר השירות שהיה פעם הם סגרו והפכו לסוויטת רחצה. דלת זכוכית של סקריניו (סטאטו) מפרידה בין החללים וכך גם נכנס אור לחדר הארונות.
מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן