מהפגנות הסטודנטים ועד מועצת זכויות האדם של האו"ם – תיאוריה אנטי-קולוניאלית הצליחה לשנות את האופן שבו העולם מדבר על ישראל והציונות. וכאשר מי שמנסח את השפה מעצב גם את התפיסה – משתנה גם האופן שבו העולם רואה את הסיפור כולו

10 בנובמבר 2025 | חברה והיסטוריה | 11 דק׳

כך השתלטה תיאוריה בת שישים שנה על השיח העכשווי נגד ישראל

לרגע נדמה היה שהעולם נושם לרווחה. "ההסכם ההיסטורי" שעליו הכריז דונלד טראמפ בין ישראל לחמאס הבטיח סוף למלחמה – ואולי גם התחלה של שקט. אבל בתוך ימים ספורים התברר שהתקווה הזו התעלמה לחלוטין מתפיסת העולם של הצד השני.

בעיני פעילים פרו-פלסטינים רבים באירופה ובארה"ב, "הפסקת אש" איננה צעד בדרך לפיוס, אלא עוד ביטוי של כוח ושליטה מצד ישראל – "מונח שהמדכא משתמש בו", כפי שתיארו זאת לעיתון The Times הבריטי.

וכך, בעוד וושינגטון חגגה את הרגע, הרחובות בערי המערב התמלאו שוב. בשער ברנדנבורג בברלין קראו אלפי מפגינים "אינתיפאדה עד הניצחון"; בברצלונה נערכה צעדה "נגד הסכם הפסקת האש", שבה הונפו שלטים נגד "אימפריאליזם" ו"ג'נוסייד"; ובפריז, באוניברסיטת פריז 8, מאות סטודנטים הריעו למתקפת ה-7 באוקטובר כ"מעשה התנגדות טבעי", כשברקע נשמע המשפט "הציונות היא סכנה לעולם". בסרטון שצולם בסתר נראו מארגני האירוע קוראים בפירוש: "להתחמש", "לעמוד בחזית".