אם הייתה לכם הזדמנות, האם הייתם בוחרים לחיות לנצח?
מאיה מזרחי | 4 באפריל 2023 | פילוסופיה | 7 דק׳
גלגל החיים של גוליבר
אם היו מאפשרים לכם לחיות לנצח, האם הייתם לוקחים את ההצעה? בעידן המודרני, בו מדענים עובדים לילות כימים על "מציאת הפתרון למוות", כמעט אין התלבטות בשאלה, אך בכל זאת, לפני שאתם יורים מהמותן תשובה, קחו רגע והשקיעו בכך מחשבה.
מי שעשה זאת היה הסופר ג'ונתן סוויפט, ביצירתו מ-1726 "מסעות גוליבר". יצירה שהפכה במרוצת השנים לקלאסיקה של הספרות האנגלית. סוויפט כתב על רופא אנגלי בשם למואל גוליבר המפליג לכמה מהאיים הרחוקים בעולם. המפורסם שבהם הוא האי ליליפוט, בו גוליבר הוא "ענק" ביחס לתושבי ליליפוט, יצורים אנושיים בגובה 15 ס"מ, הנהנים להתווכח על עניינים טריוויאליים, כמו מאיזה צד יש לשבור את קליפתה של ביצה מבושלת. בהמשך מפליג גוליבר לממלכת ברובדינגנאג (Brobdingnag) ומוצא שכעת הוא קטנטן במדינה של ענקים; לאי המעופף לאפוטה (Laputa), שתושביו עוסקים במדע ושוכחים להקשיב ולדבר איש עם רעהו; ובהמשך לארץ בה התרבות והנאורות מיוצגים על ידי סוסים נבונים ומתורבתים, בעוד בני האדם הם ברוטליים ולא מחונכים.
בין לבין מגיע סוויפט להרהר בנושא האלמוות, כאשר הוא שולח את גוליבר לאי של ממלכת לוג-נג (Luggnagg), בו כל כמה שנים נולד ילד בעל כתם אדום עגול במצחו, מעל לגבת העין השמאלית – סימן מובהק לכך שהוא או היא לא ימותו לעולם. כשגוליבר שומע על כך הוא מגיב בהתלהבות כמו כל בן תמותה ממוצע: "אשרי האומה אשר כל אחד מבניה זכה לפחות לסיכוי להיות בן-אלמוות!". הוא מודה כי המוות הוא "קללה הרובצת על המין האנושי", ולכן בני האלמוות, המכונים "סטרולדברוגים" (struldbruggs), "רוחם חופשית ומשוחררת מן העול ומעקת הנפש שיסודם באימת המוות שאינה מרפה".
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
גוליבר ואנשי ליליפוט | Artepics/Alamy Stock Photo
