כניסה
הרשמה לניוזלטר

הוא כבר לא היה בטוח לאן הוא נוסע. הוא לא אכל כמה ימים, לא ישן, גופו…

מאיה מזרחי | 20 במאי 2017 | תרבות ואמנות | 5 דק׳

אני האיש בשחור

הוא כבר לא היה בטוח לאן הוא נוסע. הוא לא אכל כמה ימים, לא ישן, גופו היה מלא בגלולות ובאלכוהול.

הוא עצר את הג'יפ בצד הכביש והניח את ראשו על ההגה. "אני לא יכול לסבול את זה יותר, הגעתי לתחתית". הוא שנא את עצמו, שנא את הגלולות שהיה תלוי בהן כל כך, שנא את השקרים שיצאו מפיו והרגיש שהוא לא ראוי יותר לחיות. פעם הוא עוד היה מתפלל לאלוהים, אבל עכשיו הרגיש שאפילו אלוהים כבר התייאש ממנו.

תמונה:Daniel-Hartwig/Flickr

תמונה:Daniel-Hartwig/Flickr

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
פנחס גולדשמידט, "זיכרונות ממוסקבה", הוצאת ידיעות ספרים, ינואר 2026
המאבק השקט על תחיית יהדות רוסיה

חיים אבייב

אופיר טושה גפלה, "במחילה מכבודה של אשת המערות", הוצאת כתר, מאי 2025
המרד השקט של האיש שרצה רק לקרוא

מאיה מזרחי

אילעאי עופרן, "קול דמי אחיך", ידיעות ספרים, אוקטובר 2025
בין אחים לאויבים: אזהרה מהעבר ושאלות להווה

דינה גורדון

שרית אופק, "למות", התחנה, מרץ 2026
ברגע שאין עוד מה להציל

דינה גורדון

שושן הרן, "שבויה במשימה", ידיעות ספרים, ינואר 2026
גבולות המוסר האנושי

דינה גורדון

ירום הלוי, "הזיכוי - המסע אל החופש של רומן זדורוב", הוצאת עם עובד, ינואר 2026
כמו אצל קפקא, רק במציאות הישראלית 

גלית דהן קרליבך

שתפו: