כניסה
הרשמה לניוזלטר

הוא כבר לא היה בטוח לאן הוא נוסע. הוא לא אכל כמה ימים, לא ישן, גופו…

מאיה מזרחי | 20 במאי 2017 | תרבות ואמנות | 5 דק׳

אני האיש בשחור

הוא כבר לא היה בטוח לאן הוא נוסע. הוא לא אכל כמה ימים, לא ישן, גופו היה מלא בגלולות ובאלכוהול.

הוא עצר את הג'יפ בצד הכביש והניח את ראשו על ההגה. "אני לא יכול לסבול את זה יותר, הגעתי לתחתית". הוא שנא את עצמו, שנא את הגלולות שהיה תלוי בהן כל כך, שנא את השקרים שיצאו מפיו והרגיש שהוא לא ראוי יותר לחיות. פעם הוא עוד היה מתפלל לאלוהים, אבל עכשיו הרגיש שאפילו אלוהים כבר התייאש ממנו.

תמונה:Daniel-Hartwig/Flickr

תמונה:Daniel-Hartwig/Flickr

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
אורין גנץ, "לעוף עם כנפיים שבורות", הוצאת אוריון, אוקטובר 2025
מנטרות מתוך האבל: ספרה של אם ששבה להאמין בחיים

דינה גורדון

דוד מנחם, "שלום במרומיו", הוצאת ידיעות ספרים, 2025
הזקנה, הרב והלולב

נדב רט

אריק ויינר, "סוקרטס אקספרס", מאנגלית: עפר קובר, ספטמבר 2025
להחזיר את הפילוסופיה לרחוב

גלית דהן קרליבך

קתי מילקמן, "איך להשתנות", הוצאת מטר, מרץ 2025
הכישלון איננו באופי – הוא בשיטה

חיים אבייב

ג’ונתן היידט, "דור בחרדה", ידיעות ספרים, יולי 2025
הילדות שנגנבה: מדוע הילדים שלנו חרדים יותר מאי פעם?

נדב רט

דייוויד ברוקס, "ההר השני", תרגום מאנגלית: מרים שפס, הוצאת אור עם, ספטמבר 2025
שני ההרים של דיוויד ברוקס

דינה גורדון

שתפו: