המירוץ נגד חיידק העל

דמיינו לעצמכם שהיינו מסוגלים לקבל תכונות מאנשים שמסביבנו, ולא רק מההורים שלנו. למשל, בעקבות העברת גנים פשוטה במהלך לחיצת ידיים, נוכל להחליף לפתע את צבע העיניים שלנו, ואפילו להעביר בהמשך את הצבע "המשופר" לילדים העתידיים שלנו, במנגנוני ההורשה המקובלים.
נשמע הזוי? לא אצל החיידקים. בתקשורת מיידית עם חיידקים אחרים בסביבתם הם מפיצים ביניהם מידע גנטי, כלומר מקבלים תכונות ויכולות חדשות מחיידקים השונים מהם לחלוטין, שפשוט נמצאים בסביבה. אולי זה נשמע תמים וחביב, אבל מנקודת המבט האנושית שלנו, זה ממש מסוכן. היכולת הזאת של החיידקים היא אחד הכלים המרכזיים שלהם שמאפשר להם להפיץ במהירות את החסינות מאנטיביוטיקה, בעיקר בסביבות עתירות וצפופות בחיידקים, כמו בבתי החולים למשל.
המאבק בחסינות של החיידקים התחיל כמעט כשהתחלנו להשתמש באנטיביוטיקה עצמה. כשנתיים לאחר שהחל השימוש המסחרי באנטיביוטיקה הראשונה, הפנצילין, התגלו בבתי החולים מינים של חיידקים שפיתחו חסינות מפניה. כך שבסוף שנות ה-40 של המאה הקודמת המין האנושי נכנס למעשה למרוץ חימוש מסוכן שנמשך עד היום. שוב ושוב מפתחים החוקרים תרופות חדשות וחזיתות חדשות במאבק הזה נגד התחסנות החיידקים, אך החיידקים מצליחים במהרה לפתח חסינות מפניהם, ומה שחמור יותר - להפיץ את החסינות הזו ביעילות בקרב מינים רבים ושונים של חיידקים.
דוגמה מסוכנת לכך הם חיידקי ה-E. coli. בדרך כלל הם חיים במעיים שלנו ואפילו עוזרים לנו בתהליך העיכול. אבל מתברר שזן מסויים שלהם הפך בשנים האחרונות לאיום מסוכן. "יש זן מסוים של החיידק E. coli שפיתח עמידויות רבות ובשנים האחרונות הוא השתלט על העולם, הוא נמצא פחות או יותר אצל אחד מכל ארבעה אנשים. אם אצל מישהו חיידק מהזן הזה חלילה יעבור מהמעיים לדם בעקבות ניתוח או משהו כזה, זו צרה צרורה, ממש סכנת נפשות", מתריע פרופ' אורי גופנא מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב.

כשמתגלים עוד ועוד זנים של חיידקים שהשיגו עמידות למגוון סוגי אנטיביוטיקה, כך שלפעמים הרופאים נשארים מולם חסרי אונים, גובר החשש שהעמידויות האלו יתפשטו גם למינים נפוצים אחרים של חיידקים. בשנים האחרונות, לאחר שהתבררה חומרת הבעיה, חברות התרופות הגבירו משמעותית את מאמציהן לפיתוח אנטיביוטיקות חדשות, אך האם אלו יספיקו להקדים את המגפה הבאה?
כפי שמסביר ד"ר אודי קימרון מבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, "החיידקים מפתחים עמידויות לאנטיביוטיקה בקצב שגדול מזה שבו האנושות מפתחת אנטיביוטיקות חדשות. ובמירוץ כזה אנחנו עלולים בסופו של דבר למצוא את עצמנו מופסדים וחיידק אלים מאוד שיכול להתפשט יכול לגרום למגפה רבת ממדים".