פלורנס ותום ויליאמס היו חברי ילדות. הם למדו באותה כיתה בבית ספר יסודי ובתיכון, והלכו לאותו קולג'. כאשר הם נאלצו להיפרד לתקופה קצרה, כשכל אחד מהם ביסס את הקריירה שלו, הם נשבעו אמונים זה לזו ושלחו מסרונים עם לבבות בשעות הקטנות של הלילה. בגיל 23 הם נישאו והתחילו את חייהם כמשפחה בוושינגטון די סי, לא רחוק מנהר הפוטומק. הם עברו יחד שמחות וקשיים, עליות ומורדות ביחסים ביניהם, כמו רבים מחבריהם הנשואים.

שלושים שנה אחר כך החיים שלהם נראו שלווים ויציבים. לפלורנס הייתה קריירה מצליחה כעיתונאית בנושאי מדע, תום ניהל עסק מצליח ושני הילדים המתבגרים פרחו בבית הספר. אבל יום אחד, ללא שום אזהרה, הודיע תום לפלורנס שהוא עוזב אותה ואת הבית כי הוא צריך לגלות את עצמו מחדש. פלורנס התמוטטה פיזית ונפשית. "הרגשתי כאילו גרזן ביקע את ליבי, כאילו איבר נתלש מגופי", היא כותבת בספרה "שיברון לב: מסע אישי ומדעי". "הרגשתי כאילו אני נסחפת באוקיאנוס, אבודה בתוך יער מאיים, הרגשתי שאני בסכנה".