בדור המסכים, ילדים כבר לא אוהבים לקרוא ספרים. כך רבים מאתנו חושבים. אבל בספריה הציבורית בעיר גראנד ג'נקשן בקולורדו, ארה"ב, כמה הולכים על ארבע פרוותיים עוזרים לשנות את המצב הזה.

הכול התחיל כשצוות הספרייה קיבל את תוצאות מבחני הקריאה של תלמידי כיתות ד' בעיר. התוצאות היו מאכזבות מאוד, גם עבור גייל ירביק, ראשת מערך השירותים לילדים בספריות המחוז, וגם עבור צוות הספרנים המחוזי: רק 44 אחוז מהתלמידים היו ברמה טובה וסומנו כ"מתקדמים" או כ"מיומנים" בקריאה. התסכול היה רב אפילו יותר משום שכולם הכירו את המאמר שהתפרסם בכתב העת "אונאונטה" (Oneonta). לפי המאמר, קריאה בגיל צעיר חשובה מאוד כי היא עוזרת לפתח אינטליגנציה רגשית ויצירתיות ומעודדת את צמיחתם של האישיות ושל הכישורים החברתיים.

לאף אחד לא היה רעיון כיצד לשפר את המצב, עד שבסופו של דבר העזרה הגיעה דווקא מכיוון מפתיע ובלתי צפוי. יום אחד, בספטמבר 2013, אחת הספרניות הביאה אתה לספרייה את הכלבה שלה, מגזע "ספרינגר ספניאל אנגלי". הכלבה המדובללת בעלת כתמי השוקולד התנהגה בטבעיות רבה עם הילדים ששהו בספרייה, וגם הם התנהגו אתה בטבעיות דומה: הם פשוט ישבו והקריאו לה סיפורים. הכלבה השתרעה לצדם והקשיבה, או כך לפחות זה נראה להם. בכל מקרה, הילדים התלהבו מאוד והקריאו לה עוד ועוד.

כך עלה בראשיהם של ירביק ושל אנשי הצוות הרעיון לפתוח פרויקט ששמו "אזני כלב". בפרויקט משתמשים בכלבי תרפיה כדי לעודד ילדים שמגיעים לספריה לקרוא יותר, ולעורר בהם עניין והתלהבות מהקריאה. "הילדים מגלים רצינות רבה כשהם מקריאים לכלבים, ואפילו בסביבה רועשת הם נשארים ממוקדים ומקריאים מכל הלב", סיפרה ירביק.

ירביק מספרת שהרעיון לתת לילדים הזדמנות להקריא לכלבים "עלה בדעתנו כבר לפני חמש שנים". בהתחלה הפרויקט נראה מאתגר מאוד. "דמיינו לעצמכם להקה של כלבים מגזעים שונים משוטטת בספרייה הציבורית, זה נראה לא מציאותי".

אבל כשנחשפה למקרה מיוחד של קשר עמוק שנוצר בין ילדים לכלבים, החליטה לדחוף את הפרויקט קדימה. "שני אחים הקריאו בקול רם לכלבים, וזה היה חשוב מאוד, כי שני הוריהם חירשים", סיפרה ירביק. ההורים הסבירו שבגלל זה הילדים לא מקריאים בבית בקול רם. כשההורים צפו בילדים שהקריאו לכלבים, "המשפחה קפצה על ההזדמנות", סיפרה ירביק.

פרויקט "אזני כלב" עוזר לכלבים לצבור ניסיון בקשר תרפי עם בני אדם. כל משפחה שמעוניינת להשתתף בפרויקט יכולה לבחור כלב מתוך רשימה: ספניאל, שפרד, בוסטון טרייר, צ'יוואווה, גולדן רטריבר ואלסקן מלמוט. כל הכלבים שמגיעים לספריה רשומים בחברת "כלבי תרפיה בע"מ" או בארגונים מורשים אחרים, שעוזרים להפיץ את המידע על הפרויקט בבתי הספר בסביבה. נכון להיום, כדי להפיץ את המידע על הפרויקט הכלבה לונה והמאמנת שלה סינדי, למשל, ביקרו כבר ביותר מ-20 בתי ספר, בהם הן הציגו את הפרויקט בפני קבוצות של 90-30 ילדים.

"הכלבים מרחרחים, יושבים, מחבקים את הילדים בדרכם ומשתרעים לצדם", סיפרה ירביק על כלבי התרפיה. "האהבה שמרעיפים כלבי התרפיה יוצרת סביבה מושכת לילדים, ונותנת לי תקווה".

לגבי המשך התוכנית, ירביק מקווה לעודד ילדים לשכוח את ההיבט הטכני של הקריאה, ופשוט ליהנות מהתהליך. "התוכנית הזאת מקדמת את הרעיון שספרים וספריות הם כיף, ושקריאה היא פעילות מהנה. אנחנו לא מתעסקים בליצור קורא 'מושלם', אנחנו פשוט רוצים להטמיע בילדים את חדוות הקריאה".