ד"ר ג'ואל סאלינאס, נוירולוג בחדר טראומה, חש בגופו את הכאב והרגשות של אנשים שהוא רואה – כואב לו כשלמטופל נקטעת יד, והוא חש צער כשאשה מתאבלת על מות בנה. מה ניתן ללמוד ממנו על אמפתיה?

דינה גורדון | 14 במאי 2018 | פסיכולוגיה | 9 דק׳

מגע הראי של ד"ר סאלינס

ד "ר ג'ואל סאלינאס (30) היה בתורנות הראשונה שלו בחדר מיון, ב”בית החולים הכללי מסצ'וטס" בבוסטון. בשעה שעבר על רשימת המטופלים שהגיעו לחדר המיון באותו יום, המנורה הכחולה של קריאת החירום התחילה להבהב במהירות. הוא קפץ בזריזות מהכיסא, התפרץ דרך הדלת, וממש סמוך לפינת המשרד הוא ראה אדם מחוסר הכרה שרוע על הרצפה, בהתקף לב.

פרמדיקים שכבר הספיקו להגיע לפניו התחילו לבצע פעולות החייאה. סאלינאס עמד קפוא במקומו ולא יכול היה להסיט את עיניו מהמטופל שהיה שרוע על הרצפה. באותו רגע, גל אדיר של תחושות הציף את גופו בבת אחת. הוא חש כאילו הוא עצמו שוכב על הרצפה ליד אותו אדם. עם כל לחיצה של עיסוי בית החזה של המטופל, הוא חש כאילו הגב שלו עצמו נלחץ אל רצפת הלינולאום.