יום אחד בלבד לאחר שמירקה אנדרסון ילדה תינוקת בבית החולים "רוזי" בקיימברידג' שבריטניה, הציעו לה הרופאים לוותר על התינוקת שנולדה עם תסמונת דאון חמורה. הם חשבו "שהיא לא תצליח לעשות שום דבר בחייה", סיפרה מירקה לעיתון "קיימברידג' ניוז". מה אתם הייתם עושים לוּ רופאים היו מציעים לכם "להיפטר" מילדתכם שזה עתה נולדה?

למרבה המזל סירבה מירקה לרופאים, לקחה את התינוקת הביתה והעניקה לה את השם אֶמה. בדומה לרופאים, מרבית האנשים שפגשה ניסו לדחות אותה. כאשר גדלה אֶמה, אמרו למירקה שהיא אינה יכולה להביא אותה לאותו מגרש משחקים שבו נמצאים ילדים אחרים. "לאֶמה יש אתגרים", אמרה מירקה לעיתון "רויסטון קרו", "בעיקר יש לה קשיים חברתיים, ומשום כך, למרבה הצער, היא פעמים רבות נדחקה לשוליים. אנשים אינם יודעים כיצד להתנהג איתה. צריכים להסביר לה דברים בצורה פשוטה וברורה, והיום, לאנשים אין זמן לזה".

כשאֶמה הגיעה לגיל בית ספר, המשיכו לדחות אותה, אבל מירקה נלחמה להכניס אותה למסגרת לימודית רגילה. "אני מגיעה מפולין כשעוד הייתה בתקופה הקומוניסטית שלה, שם התרגלנו לדלג על איסורים. במשך כל השנים של אֶמה בבית הספר, כל מה שביקשתי היה שיתנו לה הזדמנות".

הודות לנחישותה של מירקה, סיימה אֶמה בית ספר תיכון עם התמחות באמנות, והמשיכה ללימודים בקולג'.

כאן הסיפור של אֶמה קיבל תפנית נחמדה. אחד המורים בקולג' עודד את אֶמה להשתתף בתחרות ליצירות אמנות. למרבה ההפתעה, זכתה אֶמה בתחרות, והציורים שלה הוצגו ב"טייט מודרן" – המוזיאון הלאומי הבריטי לאמנות מודרנית. כעת אֶמה מוכרת את הציורים והפסלים שלה בתערוכות, ומתנדבת לסייע בגני ילדים. "הילדים מעריצים אותה", אמרה מירקה, "היא מפזרת סביבה אנרגיה חיובית".

עבודות האמנות של אֶמה לא רק מוצגות בגלריות בלונדון, אלא שהסיפור שלה גם מוצג בסרט דוקומנטרי זוכה פרסים בשם "השמים הם הגבול". את הסרט ביימה מירקה בתקווה לעורר מודעות לתסמונת דאון. "הסרט מתמקד בכך שממעיטים בערכם של האנשים האלה. תבלו איתם מעט זמן, ותגלו דברים מדהימים", אמרה מירקה. "אני ביליתי 33 שנים מחיי במאבק שיכירו כי לאֶמה ולאחרים כמוה יש פוטנציאל. לכולנו יש יכולות, יכולות מוגבלות, ומוגבלויות".

מירקה מוסיפה עוד מסר לרופאים שטיפלו בה. "זה היה פוגע מאוד להגיד לאימא שזה עתה ילדה שהתינוקת שלה היא רק גוש בשר חסר תועלת. תביטו בה עכשיו – היא אדם מדהים".