אם תשאלו אנשים מהו מקור הקומוניזם, סביר שהם יצביעו על קרל מארקס ועל פרידריך אנגלס, מחברי "המניפסט הקומוניסטי". אבל אם תשאלו מרקסיסטים מהו מקור הקומוניזם, סביר שהם יצביעו על פרנסואה-גרקוס בבף, עיתונאי ופוליטיקאי בתקופת המהפכה הצרפתית, שנחשב לקומוניסט המהפכן הראשון. ואם בבף עצמו היה יכול לדבר היום על המקורות לרעיונות הקומוניסטיים שלו, סביר שהוא היה אומר שזה מורכב מאוד.

ואכן תקופת המהפכה הצרפתית (1799-1789) הייתה מורכבת ומסובכת. היא התאפיינה בטלטלות ובחילופי שלטון אלימים בין קבוצות מתונות וקיצוניות לסירוגין. דוגמה לאחת התקופות האלימות ביותר הייתה בזמן שלטונו של מקסימילאן רובספייר, ששלטונו קיבל את הכינוי "שלטון הטרור", ובו נערפו ראשיהם של יותר מ-16,000 בני אדם, כולל ראשם של המלך לואי ה-16 ומרי אנטואנט. בסופו של דבר אותה אלימות חזרה אליו כבומרנג, כאשר הוא עצמו עמד מתחת לגיליטינה וראשו נערף מול קהל רב.

בבף דווקא חשב שרובספייר לא יישם את רעיונות המהפכה הצרפתית במלואם, והאשים אותו בבגידה במעמדות הנמוכים, באיכרים ובבעלי המלאכה, לפי דייוויד פריסטלנד, היסטוריון ומחבר הספר "הדגל האדום" (The Red Flag). עם מותו של רובספייר, בבף הגביר את פעילותו הפוליטית. מטרתו הייתה להנהיג "קומוניזם שיוויוני" ששואב השראה מרעיונות סוציאליסטים שהתעוררו באירופה באותה תקופה, והוא הפך למנהיג של אחת התנועות הקומוניסטיות הראשונות. הוא החל לגנות באופן קיצוני עוד יותר רכוש פרטי, וזנח את הרעיון שחוקים חדשים של חלוקת אדמות יספיקו כדי לקדם את החזון החדש שלו של "שוויוניות מוחלטת". לפי החזון החדש של בבף כסף יבוטל, ואנשים יהיו חייבים למסור את כל מה שהרוויחו בעבודתם ל"מחסן משותף". לממשלה יהיה כוח אבסולוטי, והיא תהיה אחראית לחלק מחדש את הסחורות ואת המוצרים בין האזרחים.

בבף למד לקח ממה שהוא ראה ככשלונות של קבוצות מתונות במהפכה הצרפתית, ולמרות הביקורת שהייתה לו כלפי רובספייר, הוא התרשם מאוד מהשימוש שעשה באלימות. הוא שאף לקדם מהפכה אלימה עוד יותר, שתתפוס את השלטון ותכפה את רצונה על האזרחים. אבל יום אחד לפני שהמהפכה הייתה אמורה להתבצע, הקושרים נעצרו ורבים מהם, כולל בבף, הוצאו להורג.

בבף מת, אבל רעיונותיו המשיכו לחלחל דרך תומכיו שהקימו אגודה סודית בשם "הליגה של פורעי החוק" שבהמשך שינתה את שמה ל"ליגת הצודקים". הרעיונות הקומוניסטיים המשיכו לחלחל גם דרך אגודות קיצוניות סודיות שונות שרווחו באירופה באותה תקופה, כמו גם דרך עיתונים שונים, במיוחד בפריס, שם אירעו נסיונות הפיכה רבים לאורך המאה ה-19.

גם "ליגת הצודקים" הצטרפה לאחד מנסיונות ההפיכה האלה במאי 1839 בהנהגתו של אוגוסט בלנקי, שמאוחר יותר הפך למנהיג של מה שניתן לכנות הממשלה הקומוניסטית הראשונה, "הקומונה הפריסאית" שקמה ב-1871. הקומונה הותירה אחריה אבדות רבות והרס גדול – לאורך חודשיים בלבד נרצחו כעשרות אלפי אנשים, ונהרסו כרבע משכיות התרבות של פריס.

המרד של "ליגת הצודקים" נכשל והיא העבירה את פעילותה ללונדון, שם חברה לקרל מרקס ולפרידריך אנגלס ויחד איתם הם יסדו את "הליגה הקומוניסטית" בהנהגת מרקס ואנגלס. בתוך הליגה הזאת מרקס ואנגלס כתבו את "המניפסט הקומוניסטי" שהתפרסם ב-1848, והפך בהמשך לטקסט המרכזי של המשטרים הקומוניסטים המודרניים.

תפקיד נוסף שמרקס ואנגלס מילאו היה הנסיונות שלהם לאחד את כל התנועות הסוציאליסטיות והקומוניסטיות של זמנם תחת אידיאולוגיה משותפת. לשם כך הם יצרו צורה של קומוניזם שינק מהרעיונות שעמדו מאחורי המהפכה הצרפתית. הם יצאו בקריאה נלהבת להרוס כל צורה של היררכיה בחברה שעלולה לערער את ההיררכיה הטוטליטריאנית שלהם עצמם, וכמו המהפכה הצרפתית, שמו לעצמם למטרה להרוס את כל המוסדות הישנים בחברה: אצולה, דת, רכוש ומשפחה.

על פניו נראה שהמניפסט הקומוניסטי מקדם ערכים נשגבים כמו שיוויון ושיתוף, למעשה הוא מקדם רעיונות שהם הרסניים לאנושות. המניפסט עצמו מצהיר ש"הקומוניזם הורס אמיתות נצחיות, הורס כל דת וכל מוסר". במקום המעלות המסורתיות ויושרה אישית, המניפסט קורא להקים ממשלה כל יכולה שתהרוס בכוח את כל המבנים החברתיים, ותרומם את עצמה לכוח היחיד שיאכוף על האזרחים שיטה חדשה של אתאיזם ומאבק בין המעמדות.

כפי שמרקס ואנגלס כתבו בספר שפרסמו שלוש שנים לפני "המניפסט הקומוניסטי", ונתנו לו את השם האירוני "המשפחה הקדושה": התנועה המהפכנית שהתחילה ב-1789 [המהפכה הצרפתית]… הביאה לעלייתו של הרעיון הקומוניסטי… שבהמשך פותח בעקביות… וזהו הרעיון של סדר עולמי חדש".

דיקטטורים מודרניים כולל לנין בבריה"מ ומאו דזה-דונג בסין אימצו את הרעיון הזה של "סדר עולמי חדש", שיש לכפות בכוח ובאלימות. אבל כפי שההיסטוריה הראתה לנו, השיטה החדשה הזאת, הקומוניזם, הייתה אחראית למותם של יותר ממאה מיליון בני אדם, לפי ההיסטוריון, פרופ' סטפן קורטואס (Courtois), ראש ה"המרכז הצרפתי למחקר מדעי", בספרו "הספר השחור של הקומוניזם".